בשחמט, בכדורגל או באירוע צדקה, חשוב להבין היכן רוצים להציב את הכלים ביחס לתמונה הגדולה
יניב ניצן | 5 באפריל 2013 | פסיכולוגיה | 4 דק׳
ההחלפה הנכונה
באחד ממשחקיי לפני שנים רבות פגשתי יריב חזק ממני במספר רמות. בחרתי לשחק מולו באסטרטגיה שהתבררה בהמשך כמוטעית: לשחק פתיחה פשוטה עם מעט אפשרויות טקטיות, להחליף כמה שיותר כלים ולשאוף לתיקו. בשלב מסוים במשחק החלפתי את אחד מכליי, הרץ שלי, ברץ שלו. לאחר משחק ממושך הוא זכה בניצחון מוצדק, ומיד שאל אותי: "למה החלפת את הרץ שלך ברץ שלי?" השאלה קצת הפתיעה אותי משום שזו הייתה החלפה פשוטה שלדעתי לא השפיעה מהותית על המשחק. "שאפתי להחליף כמה שיותר כלים", השבתי. "אבל החלפת הרץ נתנה לי אפשרות להשיג יתרון קטן נוסף", הוא ענה, "כי המלכה שלי שלקחה בחזרה את הרץ שלך השתלבה מיד לתוך המשחק".
כ-150 שנה לפני המשחק שלי עשה אלוף העולם הראשון, וילהלם שטייניץ, פריצת דרך בעולם השחמט. הוא טען שמכיוון ששחמט הוא משחק שכפוף לחוקים מוגדרים, צריך תמיד לשחק לפי תכנית, אבל יחד עם זאת לבחון מחדש בכל רגע את מצב הכלים על הלוח. למשל, שחקן יכול לנסות לפתוח בהתקפה, כחלק מהאסטרטגיה שהכין, רק אם הוא צבר מספיק יתרונות קטנים לפני כן, כמו: ניידות הכלים, תפיסת המרכז, מצב המלך האויב, קווים פתוחים או חולשות במחנה של היריב.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
