בספרו "מנהיגות מעצבת: מבט פסיכולוגי", פרופ' מיכה פופר, לשעבר מפקד בית הספר לפיתוח המנהיגות בצה"ל, מספר…
איל לוינטר | 9 ביוני 2020 | טור עורך | 3 דק׳
טור עורך גיליון 334: מנהיגות יוצאת מן הכלל
בספרו "מנהיגות מעצבת: מבט פסיכולוגי", פרופ' מיכה פופר, לשעבר מפקד בית הספר לפיתוח המנהיגות בצה"ל, מספר על "ניסוי" קטן שהוא נוהג לעשות עם תלמידיו באוניברסיטה. הוא מבקש מהם לציין שמות של אנשים שהם תופסים כמנהיגים ואז הוא מורה להם לחפש חוקיות כלשהי ברשימה ולנסות לגזור מכך מודל שיוכל להסביר את המנהיגות כתופעה. מהר מאוד מתברר לסטודנטים שלא קל למצוא מודל שיש בו מידה סבירה של הכללה. אפשר היה למצוא ברשימה: מנהיגים גבוהים (לינקולן) ומנהיגים נמוכים (בן גוריון), נואמים טובים (לותר קינג) לצד כבדי דיבור (רבין), אנשים שהתנהגותם היום-יומית "מהוגנת" (תאצ'ר) לצד אנשים שזלזלו בכללים (דיין), יפי תואר (קנדי) לצד בלתי מרשימים (גאנדי), אנשים בעלי חזון נבואי (הרצל) לצד אנשים פרגמטיים (רוזוולט), ומנהיגים אלימים (היטלר) לצד מתנגדים לאלימות (קינג, גאנדי).
"ספקטרום המנהיגים" רחב מאוד ומכיל ניגודים המקשים למצוא מכנה משותף אחד. למעשה אפילו לא קל להסכים על השאלה "מי צריך להיות מנהיג". אפלטון טען, דרך הדיאלוגים שכתב, כי יש לבחור למנהיג אדם בעל נשמה נעלה, חסר אנוכיות ואינטרסים, בעל מוסריות וטוב לב, שעבר חינוך ארוך בכל תחומי הידע האנושי. בניגוד אליו, ההיסטוריון והפילוסוף תומס קרלייל מהמאה ה-19, שהשפיע רבות על עולם המנהיגות, חשב כי לתפקיד לא חייבים למנות אדם נעלה מוסרית, אלא פשוט אדם בעל יכולת. עם זאת הוא הסכים עם אפלטון שאדם זה צריך לעשות טוב לחברה.
סיפורי המנהיגות השונים המובאים בגיליון זה ממחישים שכל מנהיג, בין אם הוא עומד בראש המדינה החזקה בעולם, ובין אם הוא מנהיג כורים מתחת לאדמה, עומד בפני דילמות מוסריות המגדירות איזו השפעה תהיה לו על האנשים אותם הוא מנהיג. זה קורה כשאתה קצין ב"אריות הים" וצריך להוביל את אנשיך ביושרה ובענווה כדי שמבצע יצליח, וזה נכון במקרה שבו אתה נאלץ לחלץ בקור רוח את אנשיך מספינה טובעת בדרך לאנטארקטיקה. יש סיפורים שניתן לראות בהם קשר ברור בין החשיבה של המנהיגים קודם כל על האחר ורק אחר כך על עצמם לבין הצלחות המשימות שאותן הובילו.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
