אחד העיתונאים הידועים בישראל התגאה לא מזמן כיצד תקף שר בכיר שעלה לשידור בתוכנית הרדיו שלו….
איל לוינטר | 16 במרץ 2020 | טור עורך | 3 דק׳
טור עורך גיליון 331: על אמת ותחפושות אחרות
אחד העיתונאים הידועים בישראל התגאה לא מזמן כיצד תקף שר בכיר שעלה לשידור בתוכנית הרדיו שלו. "תפקידי לבקר ולא לנצל את זמן השידור הציבורי לקידום שרים", אמר. עיתונאי נוסף, ששמו הולך לפניו, כתב כי עיתונאים שאינם מבקרים – פשוט אינם מבצעים את תפקידם ולא ניתן לקרוא להם "עיתונאים".
התפישה הרווחת הזו, לפיה תפקידו של העיתונאי הוא בראש ובראשונה לבקר, גורמת לראיונות עם ידוענים – ולא חשוב לאיזה מחנה פוליטי הם משתייכים – להידמות יותר לתגרה בשוק מאשר לעבודה עיתונאית אמיתית. הם כוללים חילופי צעקות, האשמות וחשדות תמידיים במניעיו הנסתרים של מושא הסיקור ההופך לאויב מדינה שיש להילחם בו.
נקודת המוצא הזו – לבקר – היא לדעתי אחת החולות הרעות של התקשורת הישראלית והעולמית. תפקיד העיתונאי אינו לבקר, אלא לרדת לעומק האמת. לחפש אחר האמת, לחקור אותה ולדווח על ממצאיו. ביקורת זה תחום השייך לפוליטיקה. ביקורת גם יכולה להוביל את העיתונאי לקחת צד פוליטי מסוים והיא מתנגשת עם רעיון האובייקטיביות. כיצד ניתן להיות אובייקטיבי – להבין שיש צדדים שונים לסיפור ולהביא אותם – אם נקודת המוצא היא לקטול את המרואיין?
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
