כניסה
הרשמה לניוזלטר

לאחרונה רבים מדברים לרעה על משרד החינוך. לי יש דווקא דבר חיובי לומר עליו. הגן של…

איל לוינטר | 5 בפברואר 2020 | טור עורך | 2 דק׳

טור עורך גיליון 330: הדשא של השכן

לאחרונה רבים מדברים לרעה על משרד החינוך. לי יש דווקא דבר חיובי לומר עליו. הגן של הבת שלי משתתף בפרויקט הנקרא "ספריית פיג'מה". פעם בחודשיים הילדים מקבלים ספר הביתה – קלאסיקה מוכרת מילדותנו או ספר חדש בכריכה רכה. אבל זה לא הכול. בסוף הספר יש טקסט להורים שמזמין אותם לנהל דיאלוג עם הילד על מה שקראו. בדרך זאת, ההורה והילד לא רק קוראים יחד סיפור ומבלים זמן איכות, אלא גם מנהלים שיח.

הספר האחרון שקיבלנו הביתה היה "מוהא ובוהא" מאת יענקלה יעקובסון. אני אעשה לכם ספוילר: הסיפור עוסק בשתי פרות המוצאות חלקת אדמה ובה דשא ירוק ומיד מתחילות לקנא זו בזו. הראשונה אומרת שהדשא של השנייה ירוק ורך יותר, והשנייה אומרת שלראשונה יש עשב ירוק ורך יותר. הדשא מתערב בוויכוח ואומר להן: "אולי תפסיקו לבלבל את המוח, תתחילו ללעוס כבר במקום לקשקש, כי אם לא תירגעו אני בסוף אתייבש".
אבל הפרות ממשיכות בשלהן. הדשא מתייבש, השמש צוחקת ואפילו העכבר, החרגול והחרדון מתערבים, וכלום לא עוזר. כשהן לבסוף עוצרות הן מגלות שהדשא שלהן נהיה צהוב. ואז הן ממשיכות לריב למי יש דשא צהוב יותר, בלי לשים לב שהוא הפך שוב לירוק.
השיחה שהייתה לנו עם הבת הובילה בשיא הטבעיות לנושא הקנאה. היא התבוננה פנימה, זיהתה את הרגש, אך לא ידעה את שמו. מה שאִפשר לה לנסח אותו ולהציע אפשרויות לנהוג אחרת.

בכתבה בגיליון הנוכחי ניסינו להגיע לשורש הקנאה בעידן שלנו – המכונה לעתים "עידן הקנאה". ניסינו להבין מה מאפיין את הקנאה המודרנית, מאילו רעיונות היא מושפעת, והעמקנו לקשר ההדוק שלה לשוויוניות – רעיון דומיננטי כל כך בחברה שלנו. בשלב הסקת המסקנות הבנו כיצד המודעות לקנאה יכולה לאפשר לנו לפרוח.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
כוחות של תקווה

איל לוינטר

בחודש האחרון השתנו חיינו. איבדנו בבת אחת הרבה אנשים אהובים ויקרים – ילדים, נשים וגברים, וצפינו במספר חסר תקדים של אנשים תמימים נלקחים בשבי על ידי אויב אכזר. רמת הרשע שאפיינה את מעשי הטבח הייתה מצמררת, ונדמה היה שנלקחה

להתבונן עמוק וישר יותר

איל לוינטר

אחת הפרקטיקות הנפוצות בשנים האחרונות בתקשורת הישראלית ובתקשורת העולמית בכלל, היא איסוף סלקטיבי של ראיות, עובדות או חצאי אמיתות בנושא מסוים, כך שיתאימו להנחת המוצא של הכותבים או של גוף התקשורת המציג אותם. כאשר

להסביר את הבלתי מוסבר

איל לוינטר

סיפור עממי שעבר בדורות מספר על סמוראי קשוח וחזק הניגש לזן מאסטר השקוע במדיטציה עמוקה. בחוסר נימוס ובחוסר סבלנות, הוא מרים את קולו ואומר למאסטר: "אם אתה חכם כל כך, תסביר לי את טבעם של גן העדן והגיהינום". המאסטר פוקח את

מה שולט בנו?

איל לוינטר

ניתן לחלק היום את החברה הישראלית, באופן גס, בין אלה הרוצים תרבות מסורתית ובין אלה המעוניינים בתרבות ליברלית. קונפליקטים וויכוחים רבים מתחוללים על רקע זה, ונדמה כי זה לב העניין. אלא שמאחורי הקלעים, מבלי ששמנו לב, משתלטת

מה לא בסדר עם העולם?

איל לוינטר

ב-1910 החליט העיתון הבריטי The Daily Herald (שכבר לא קיים היום) להזמין את קוראיו לשלוח תשובות לשאלה "מה לא בסדר עם העולם?" השאלה הייתה זהה לכותרת של ספר חדש שהתפרסם באותה תקופה, אותו כתב העיתונאי והסופר המפורסם ג.ק. צ'סטרטון[ref]G.K

שחור או לבן, בלי אמצע

איל לוינטר

לאחרונה זה נפוץ ברשתות החברתיות, בערוצי הטלוויזיה ובכנסת – דיאלוג שאמור להתנהל ברציונליות גולש להתלהמות ולמתקפות אישיות ברגע שנקודות המבט מתנגשות. השיח מתחמם והכעס משתלט. אנשים פוגעים זה בזה, הורסים זה את זה, ואף

שתפו: