טור עורך גיליון 324: ספרים מהחיים

אני זוכר את הרגע שבו הבנתי שאת ההשכלה שלי לא ארכוש בישיבה בשיעורי בית הספר. הייתי תלמיד כיתה י' והחומר שהועבר בכיתה מעולם לא היה משעמם יותר. למדתי בבית ספר קיבוצי, מהאיכותיים בארץ, ופשוט הפסקתי להגיע לשיעורים. מה שדחף אותי החוצה לא היה פעילות עבריינית וגם לא מפגשי חברה באמצע היום – זאת הייתה הספרייה של בית הספר שנמצאה לא הרחק מהכיתות והפכה לגילוי המשמעותי של חיי באותה תקופה.

בשלוש השנים הבאות הקפדתי להגיע מדי יום מוקדם לבית הספר אך במקום לפנות לכיתות הלימוד, פניתי לספרייה. מכיוון שהיה מדובר בצעד חריג ולא מקובל, מדי פעם, אחרי כמה שעות ישיבה רצופות, חזרתי לאזור כיתות הלימוד כדי לוודא שאיש לא מחפש אותי. ואז, בחזרה לספרייה – להשלים קריאה של ספר נוסף.