טור עורך גיליון 314: שפת השכנוע

אחד הדברים המתסכלים ביותר שלמדתי בחיי הוא שהלוגיקה שלימדו אותי בבית הספר ובאוניברסיטה, אינה תקפה במרבית הקשרים היום-יומיים בחיים האמיתיים. איך תשכנעו באמצעות לוגיקה קרה ילדה בת ארבע ללבוש מכנסיים קצרים ולנעול סנדלים לטיול ביער, כשהיא מתעקשת על שמלה ורודה וכפכפים (כי "זה יפה")? איך תשכנעו באמצעות לוגיקה את בת זוגתכם לצפות אתכם, בשישי בערב, בסרט מתח חדש שיצא לאקרנים, כשהיא מתעקשת על קומדיה רומנטית (כי "בא לי משהו קליל עכשיו")? ומה תענו לרופא הטוען שאין לכם שום דבר (כי "התוצאות יצאו שליליות") למרות כאבי הבטן החוזרים ונשנים שתוקפים אתכם?

כשאריסטו, בספרו המפורסם "רטוריקה", דיבר על "לוגוס" הוא לא התכוון לשכנוע באמצעות לוגיקה במובן הפשוט שלה. המילה היוונית "לוגוס" פירושה "מילה", "שפה" או "שיח". פרופ' ג'יי היינריקס, מומחה לרטוריקה מעשית מקולג' מידלברי בארה"ב, מסביר בספרו הפופולרי Thank You for Arguing (2007) כי היוונים הבינו את הלוגוס כיכולתו של האדם להעביר נאום, לנהל שיחה ולהשתמש בכל אסטרטגיות השכנוע הכלולות בטיעון טוב. האסטרטגיות מכילות בתוכן עובדות (אם יש אותן), אבל גם ערכים ועמדות שנוקט האדם כשהוא נתקל בבעיות מסוימות. הן מאפשרות לנו לדלג על העובדות כשצריך או כשהן לא בנמצא, הרחק מהלוגיקה שמלמדים בשיעורי פילוסופיה.