כניסה
הרשמה לניוזלטר

מעולם לא היינו מודרניים ומתקדמים כמו בתקופה הנוכחית. אף פעם לאורך ההיסטוריה לא הייתה לנו בינה…

איל לוינטר | 12 באוגוסט 2018 | טור עורך | 2 דק׳

טור עורך גיליון 312: יוהרה מודרנית

מעולם לא היינו מודרניים ומתקדמים כמו בתקופה הנוכחית. אף פעם לאורך ההיסטוריה לא הייתה לנו בינה מלאכותית המסוגלת לייעץ איזו החלטה כדאי לקבל; אפליקציות המאפשרות לנו בלחיצת כפתור לתקשר עם כל אדם על כדור הארץ; תוחלת חיים שהולכת ועולה בזכות רפואה המצילה מיליונים מדי שנה; ויכולת ללמוד כמעט כל נושא באמצעות האינטרנט.

מספר חוקרים, כמו פרופ' סטיבן פינקר מאוניברסיטת הרווארד (מחבר הספר The Better Angels of Our Nature, 2011) אף טוענים כי למרות בעיות ההגירה, הטרור והתחממות כדור הארץ – עקב זיהום הסביבה, מעולם לא היה עידן שליו, משגשג ומתקדם מזה בתולדות ההיסטוריה האנושית. מאה השנים האחרונות אמנם היו רוויות אלימות, אבל מבחינה סטטיסטית כמות ההרוגים בקונפליקטים אלימים למעשה ירדה, בהשוואה לעבר.
אולם, יש כיום חוקרים אחרים המאמינים שהקִדמה וההסתמכות על המדע הובילה את האנושות לשכוח היבט חשוב מהחוכמה שהייתה לה. המודרניזציה גרמה לאנשים לחיות בסוג של יוהרה, והשכיחה מהם את העובדה שהם חלק ממשהו גדול יותר מהם עצמם.
בגיליון הזה נתמקד בכמה חוקרים שהחליטו להביט לאחור, אל תקופה שבה לא הייתה טכנולוגיה מתקדמת, אבל הייתה חשיבה מורכבת שראתה כל אובייקט, והתייחסה לכל שאלה כחלק ממכלול גדול יותר של דברים. לטענתם, חוסר היכולת לראות את האדם ואת הדברים שהוא יוצר כחלק בלתי נפרד מהיקום שיצר אותו, מובילה את האנושות למבוי סתום.

המתמטיקאי, פרופ' דונלד הופמן, למשל, החוקר כבר שנים רבות "מהי המציאות" שאנחנו רואים בעינינו, הגיע למסקנה שיש אמת במה שאפלטון והבודהיסטים טענו – שהמציאות כפי שאנחנו רואים אותה היא למעשה אשליה. הוא טוען שבאמצעות משוואות מתמטיות מתורת האבולוציה, הוא הוכיח שהמציאות שאנחנו רואים היא רק מה שאנחנו צריכים לראות כדי לשרוד. מסיבה זאת תחומי החקר במדע העכשווי מגרדים רק את פני השטח של הדברים במקום לחקור את מה שחשוב באמת.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
כוחות של תקווה

איל לוינטר

בחודש האחרון השתנו חיינו. איבדנו בבת אחת הרבה אנשים אהובים ויקרים – ילדים, נשים וגברים, וצפינו במספר חסר תקדים של אנשים תמימים נלקחים בשבי על ידי אויב אכזר. רמת הרשע שאפיינה את מעשי הטבח הייתה מצמררת, ונדמה היה שנלקחה

להתבונן עמוק וישר יותר

איל לוינטר

אחת הפרקטיקות הנפוצות בשנים האחרונות בתקשורת הישראלית ובתקשורת העולמית בכלל, היא איסוף סלקטיבי של ראיות, עובדות או חצאי אמיתות בנושא מסוים, כך שיתאימו להנחת המוצא של הכותבים או של גוף התקשורת המציג אותם. כאשר

להסביר את הבלתי מוסבר

איל לוינטר

סיפור עממי שעבר בדורות מספר על סמוראי קשוח וחזק הניגש לזן מאסטר השקוע במדיטציה עמוקה. בחוסר נימוס ובחוסר סבלנות, הוא מרים את קולו ואומר למאסטר: "אם אתה חכם כל כך, תסביר לי את טבעם של גן העדן והגיהינום". המאסטר פוקח את

מה שולט בנו?

איל לוינטר

ניתן לחלק היום את החברה הישראלית, באופן גס, בין אלה הרוצים תרבות מסורתית ובין אלה המעוניינים בתרבות ליברלית. קונפליקטים וויכוחים רבים מתחוללים על רקע זה, ונדמה כי זה לב העניין. אלא שמאחורי הקלעים, מבלי ששמנו לב, משתלטת

מה לא בסדר עם העולם?

איל לוינטר

ב-1910 החליט העיתון הבריטי The Daily Herald (שכבר לא קיים היום) להזמין את קוראיו לשלוח תשובות לשאלה "מה לא בסדר עם העולם?" השאלה הייתה זהה לכותרת של ספר חדש שהתפרסם באותה תקופה, אותו כתב העיתונאי והסופר המפורסם ג.ק. צ'סטרטון[ref]G.K

שחור או לבן, בלי אמצע

איל לוינטר

לאחרונה זה נפוץ ברשתות החברתיות, בערוצי הטלוויזיה ובכנסת – דיאלוג שאמור להתנהל ברציונליות גולש להתלהמות ולמתקפות אישיות ברגע שנקודות המבט מתנגשות. השיח מתחמם והכעס משתלט. אנשים פוגעים זה בזה, הורסים זה את זה, ואף

שתפו: