טור עורך גיליון 308: תפיסות עולם שגויות

בסרט "גבירתי הנאווה" משנות ה-60, אודרי הפבורן היפה והמוכשרת נכנסת לנעליה של אלייזה דוליטל, מוכרת פרחים צעירה שחיה בביבים של לונדון. פניה מלוכלכות, קולה צורם באוזן, והיא מדברת בשפת רחוב שגם דוברי אנגלית מתקשים להבינה. למזלה של אלייזה, פרופ' היגינס, איש ממעמד גבוה, בלשן בעל שם ומומחה לפונטיקה, עורך התערבות עם חברו המלומד, שהוא יוכל להפוך את "יצור" הביבים הזה, באמצעות עבודה קשה, לאישה יפה ואלגנטית מהמעמד הגבוה, מבלי שאיש ישים לב מהיכן באה. היגינס האמין שאם ישפר את שפתה, את התנהגותה ואת מראיה של אלייזה, היא תשתלב בחברה הגבוהה ותתקבל באופן אוטומטי. וכך גם היה – הוא עזר לה לשנות את חייה מקצה לקצה.

"גבירתי הנאווה" אינו הסרט הראשון וגם לא האחרון שבו הגיבור מתחיל ממקום נמוך בחברה ולאט לאט מצליח לעלות מעלה – להשיג את העבודה שהוא חושק בה, את האהבה שחיפש, ולחיות באושר ובעושר. "החלום האמריקני" שטופח במשך שנים ארוכות בארה"ב וכעת בכל העולם המערבי באמצעות סרטים, תכניות טלוויזיה וכתבות בעיתונות, הטמיע בכל אחד מאתנו את הרעיון ש"כל אחד יכול להצליח", אם הוא רק עובד מספיק קשה, עושה את "הדברים הנכונים" או אפילו רק מאמין שהוא יצליח.