לפני כמה ימים נשלח באחת מקבוצות הווטסאפ שאני חבר בהן ציטוט שיצר אצלי תחושה לא נוחה….
איל לוינטר | 27 ביוני 2018 | טור עורך | 3 דק׳
טור עורך גיליון 310: כוחו של ציטוט
לפני כמה ימים נשלח באחת מקבוצות הווטסאפ שאני חבר בהן ציטוט שיצר אצלי תחושה לא נוחה. הציטוט היה של לב טולסטוי, מהסופרים הגדולים אי פעם, שאמר: "העניין הוא לא לדעת הרבה, אלא לדעת מכל מה שניתן לדעת את מה שהכי חשוב".
אנשים רבים אוהבים לצטט אמרות של מפורסמים, כנראה מכיוון שזה מאפשר להם ללמוד משהו על החיים. בלוגרים וסופרים עושים זאת כדי לחזק רעיון מסוים – רחב יותר – שהם רוצים להעביר. כמובן שעל פני השטח קשה לראות בכך בעיה. זה חביב, זה נותן לנו ערך, זה כיף. אבל בכל זאת, משהו הפריע לי.
שבוע קודם לכן התגלגל לידיי אחד מספריו של טולסטוי. לא הייתה זאת אחת מיצירותיו הספרותיות, אלא אוסף כתבים הגותיים שטולסטוי חיבר סביב גיל 50. בכתבים אלו הוא מתאר את מסעו הארוך לחיפוש אחר משמעות – דרך קריאה בספרים, התנסויות אישיות, מפגשים עם אנשים ובעיקר התבוננות במחשבותיו.
מתברר שטולסטוי שינה את הבנותיו פעמים רבות: אם בתחילה חשב שיצירותיו הספרותיות מעניקות משמעות לחייו, בהמשך הוא גילה שכתב אותן מתוך רדיפה אחר כבוד ותהילה והחליט לזנוח אותן; כשהגיע למסקנה שהבין את משמעות החיים, שינה את דעתו והבין שלא הבין דבר; הוא הפך לאדם מאמין, אבל אז פקפק באמונתו שלו; לבסוף דבק בנצרות, אבל גם אז – סלד מהריטואלים הדתיים של הכנסייה. הוא עבר מסע שלאורכו הגיע להבנות חדשות, גבוהות יותר מהבנותיו הקודמות, שקירבו אותו עוד ועוד למה שחיפש – האמת. גם סגנון הכתיבה שלו השתנה בהתאם.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
