כניסה
הרשמה לניוזלטר

שרית אופק מבקשת להשיב למוות שפה אנושית – לא של פרוטוקול, אלא של נוכחות, מגע ומילים פשוטות

דינה גורדון | 9 במרץ 2026 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

ברגע שאין עוד מה להציל

איך נפרדים מאדם שעומד למות? מה אומרים ליד המיטה כשכבר אין מה להבטיח, אין מה לתקן, ואין עוד מילים גדולות שיכולות להציל?

בעולם המסורתי, לרגע הזה הייתה שפה. המוות התרחש בבית, בתוך חיי המשפחה והקהילה; היו תפילות, מנהגים, מחוות, תפקידים ברורים. לא משום שהאימה הייתה קטנה יותר, אלא משום שהיו לה צורה ומסגרת. בעולם המודרני, לעומת זאת, המוות הועבר מן הבית אל המוסדות, מן המרחב המשותף אל המחלקה והפרוטוקול.

וכך, דווקא בעידן שיודע להאריך חיים ולטפל בכאב, אנחנו נותרים לא פעם חסרי שפה מול הסוף. על החלל הזה מבקש לענות, לפחות בחלקו, ספרה של שרית אופק, עובדת סוציאלית המלווה חולים סופניים ובני משפחותיהם, ושואלת איך אפשר ללוות אדם אל מותו בלי לברוח מן המעמד.

שרית אופק, "למות", התחנה, מרץ 2026

שרית אופק, "למות", התחנה, מרץ 2026

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
דן בראון, "הסוד האחרון", תרגום קטיה בנוביץ', כנרת זמורה דביר, מאי 2026
דן בראון פותח צופן חדש: הפעם בתוך התודעה

דינה גורדון

Denis Prager, "If There Is No God: The Battle Over Who Defines Good and Evil", Broadside Books, February 2026
את מי מצילים קודם: את הכלב או את האדם?

דיינה בוקנייט

תומס אריקסון, "מוקף בנרקיסיסטים", תרגום אמיר צוקרמן, כנרת זמורה דביר, מאי 2026
המדריך לנרקיסיסטים

דינה גורדון

מתי פרידמן, "לחפש בן אדם", כנרת זמורה דביר, מרץ 2026
הגבורה שלא הצילה – אבל העניקה משמעות

חיים אבייב

ויקטור פרנקל "הזעקה הלא נשמעת למשמעות", תרגום: יעל ינאי, כנרת זמורה דביר, מרץ 2026
לא לממש את עצמך, לשכוח את עצמך

דינה גורדון

סימון וייל, "חיבוקו הקר של הכוח", מצרפתית: דניאל רוזנברג ושירן בק, הוצאת בלימה, 2025
להבין את מנגנון הכוח

גלית דהן קרליבך

שתפו: