"חמלה עצמית" יכולה להישמע אנוכית, אך מחקרים מראים כי היא באמת עוזרת לנו ולאחרים
דינה גורדון | 7 בנובמבר 2024 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
לסלק את האשמה
אנשים ששרדו אירוע טראומטי בו אחרים נפגעו או נהרגו חשים לעתים קרובות רגשי אשמה קשים, מה שמכונה בעגה הפסיכולוגית "אשמת הניצולים". חיילים שהשתתפו בקרבות, ניצולים מפיגועי טרור או מאסונות טבע, עשויים לחוש אחריות למותם או לפציעתם של אלו שנפגעו באירוע, גם אם לא הייתה להם כל יכולת להשפיע על המצב. יותר מכך – גם אלו שלא חוו באופן ישיר את האירוע הטראומטי או שאין להם קשר ישיר לקורבנות, עלולים לחוש אשמה על כך שהם ממשיכים בחייהם כרגיל.
במדינה קטנה כמו ישראל, מאז ה-7 באוקטובר, רבים חוו באופן ישיר או עקיף טראומה קשה. מדיווחים של פסיכולוגים שעבדו עם ניצולים ועם מטופלים במעגלים רחבים יותר, הרוב סיפרו על רגשי אשמה כבדים. אנשים מרגישים אשמה על כך שהם ממשיכים לנהל חיי שגרה, לנפוש בחו"ל, לחגוג אירועים משפחתיים, לצאת לקניות, בזמן שאחרים נהרגו, נרצחו, נחטפו, ועדיין חטופים. האשמה עלולה להתבטא בהלקאה עצמית, בדיכאון, בהסתגרות ועוד.
אחת השיטות הנפוצות ביותר היום להתמודד עם אשמת ניצולים היא "חמלה עצמית". הרעיון של חמלה עצמית נשמע מופשט ושטחי, אך התגלה כאפקטיבי במחקרים על דרכי התמודדות של ניצולים שונים, בהם ניצולי שואה, אזרחים יפנים ששרדו את ההפצצות הגרעיניות, וחיילים אמריקנים שלחמו במלחמת וייטנאם.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו