האמנות כפי שאנחנו מבינים אותה היום, מסביר פרופ' דניאל מקינרני, היא המצאה אירופית שקיימת בקושי 200 שנה. לפניה הייתה מערכת אמנות רחבה יותר שהחזיקה במשך 2,000 שנה
מאיה מזרחי | 11 ביולי 2024 | תרבות ואמנות | 4 דק׳
אמנות, לא מה שחשבתם
תרבויות השתמשו בעבר במגוון דרכים כדי לייצג או להביע כבוד למעין "סדר קדוש" המתקיים בחברה, והאמנות הייתה לב ליבו של ניסיון זה, טוען דניאל מקינרני, פרופ' לפילוסופיה, בספרו החדש "Beauty and Imitation" (2024).
במאמר שכתב, מסביר פרופ' מקינרני כי רישומי המערות הפרהיסטוריות על קירות ה"לאסקו" וה"פש מרל" בצרפת, הטרגדיות של אייסכילוס וסופוקלס ביוון העתיקה, האדריכלות של הפרתנון, תקרת הקפלה הסיסטינית של מיכלאנג'לו, והפוליפוניה של ג'יובאני פלסטרינה – "כל אחת מהעבודות הללו הייתה תוצר של קהילה מאמינה שהעניקה שבחים לאלוהי וביקשה להבין את עצמה ואת הקיום שלה תחת סדר קדוש".
האמנות הייתה יצירה אנושית שתיארה את אותו סדר קדוש, חגגה אותו והביעה דרכו יופי והרמוניה. היא עשתה זאת במשך אלפי שנים באמצעות עיקרון ה"מימזיס", שמשמעו "חיקוי" או "הצגה מחדש" – מושג עליו כתב אריסטו בספרו "פואטיקה".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
תרבויות השתמשו בעבר במגוון דרכים כדי לייצג או להביע כבוד למעין "סדר קדוש" המתקיים בחברה, והאמנות הייתה לב ליבו של ניסיון זה. "מבט על האולם הגדול בלובר", ג'וזפה קסטלונה Giuseppe Castiglione (1861)
