"תמצאו תקווה במקום שבו אין שום תקווה וחפשו מתנה בכל דבר שקורה בחיים" הוא משפט העשוי להישמע כמו קלישאה, אלא אם הוא יוצא מפיה של ד"ר אדית אגר, שורדת מחנה הריכוז באושוויץ. "תמיד מציגים אותי כשורדת אושוויץ ואילו אני אומרת אחרת", היא מסבירה: "אני בן אדם שעבר התנסות מסוימת, אבל זאת לא הזהות שלי, זה לא מי שאני. זה מה שעשו לי. וזה הבדל גדול מאוד. אני מסרבת להיות קורבן". אגר מספרת שבמקום הנורא ההוא היא גילתה מתנה – כלים מנטליים להישרדות ולחופש שהיא ממשיכה להשתמש בהם עד היום בחייה האישיים ובעבודתה כפסיכולוגית קלינית לאורך יותר מ-50 שנה.

על החוויות הקשות באושוויץ כתבה אגר בספרה הראשון "הבחירה". בספרה האחרון, שכתבה בגיל 92, היא מפרטת את הכלים להישרדות ולחופש שהיא רכשה מתוך התבוננות עמוקה בהתנהגות האישית שלה לאורך חייה, ובהתנהגות של מטופליה. בקרב המטופלים של אגר אפשר למצוא אנשים מכל אורחות החיים – החל מזוגות הלכודים בהאשמות הדדיות, הורים שאיבדו יכולת לשלוט בהתנהגות ילדיהם, דרך נפגעי פגיעה מינית, מכורים לסמים ועד לנפגעי הלם קרב.