ספרו המפורסם של ג'ונתן סוויפט רחוק מלהיות רק סיפור מסע מפורט וסאטירה חברתית

גלית דהן קרליבך | 8 בדצמבר 2022 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

מסע אל המרהיב, הנורא, המכוער והטוב

תרגום חדש לעברית של "מסעות גוליבר" צריך להיקבע כיום חג למדף הספרות הקלאסית המתורגמת. הספר מצטיין בירידה לפרטי פרטים, החל בתיאור מקומות שונים ומופלאים אליהם מגיע גוליבר במסעותיו, וכלה במידות המדויקות של העצמים הרבים המונחים לאורך העלילה – כך שהקריאה בספר המופלא הזה עלולה להיות מתישה. אך המתרגם פשט את עורו, נכנס לדמותו של הסופר האנגלי בן המאה ה-18 והפך את הקריאה בספר, גם למי שמכיר את תרגומיו הקודמים – לחושנית, רב חושית, המזכירה לנו מהי ספרות טובה: להיות בתוך הספר ולא לרפרף מעליו, גם כשמדובר בכמה מאות שנים לאחר שנכתב.

הספר נפתח בפירוט דקדקני במיוחד של הצגת הגיבור, מיקומו במשפחה, תיאור האוניברסיטאות שבהן למד, סכומי הכסף שקיבל מאביו כדי לחיות, ותיאור כל עבודותיו המזדמנות. הסיפור אינו חוסך מהקורא את מצבו המשפחתי, את האישה שעמה נכנס בברית הנישואים (בתו של יצרן גרביים מרחוב ניוגייט), וסכום הנדוניה לה זכה. כל זה – עוד לפני שהפליג למסעות ופגש יצורים משונים שגם הם מתוארים בפרטי פרטים.

קורא שאיננו מצוי בכתביו האחרים של סוויפט כגון "הצעה צנועה" הנהדר, עלול להתרשם שהקלאסיקה הזאת טרחנית. אך סוויפט הגאון לא סתם בא לטרחן את האוזן בפרטי פרטים. הוא מדגים באופן חי ומוחשי כיצד מושגת אמינות ספרותית. לו סוויפט היה כותב פנטסיה, כלומר ספר שהקורא יודע שהוא נכנס למקום פנטסטי ולא מוכר, הוא לא היה טורח לשכנע אותנו באמינותו של הגיבור. אך מאחר שמוצב בפנינו איש משפחה, אדם מעשי מאוד, רציונלי, אנגלי טיפוסי היוצא למסעות מתוך השתקעות והתמחות בתורת הניווט – אין לקורא אלא להשעות את הספק ולהאמין שבעוד שניים שלושה עמודים, גוליבר אכן יפגוש ביצורים זעירים כל כך, והשתאותו מהם תעבור אל הקורא, ואל העולם המרהיב, הנורא, המכוער והטוב שנפרש בפניו. ובכך, בין השאר, מתמצה גאונותו של סוויפט.