לאורך שנים רבות פרסמה ההיסטוריונית אניטה שפירא, הידועה במומחיותה בסוגיות ציוניות, ביוגרפיות היסטוריות של אישים מרכזיים בתולדות היישוב בישראל בהם ברל כצנלסון, בן גוריון, הסופר חיים ברנר ועוד. הפעם היא יצאה להרפתקה שונה במהותה מספריה הקודמים – אוטוביוגרפיה היסטורית, בה היא כותבת על ההיסטוריה האישית שלה, ובתוך כך מתייחסת כהיסטוריונית לאירועים ההיסטוריים של מדינת ישראל לאורך כל אותה תקופה.

ספרה של שפירא מתחיל עם אירוע מכונן הנותן את הטון לספר כולו – הישרדותם של ניצולי השואה לאחר מלחמת העולם השנייה – אירוע מכונן עבור שפירא באופן אישי, כמו עבור הקמתה של מדינת ישראל. את האירוע שחוותה, שפירא מתארת בגוף שלישי כדי לעמעם את הכאב של זיכרונות העבר.