כניסה
הרשמה לניוזלטר

רוח התקופה השפיעה באופן מפתיע על הסופר האנגלי איאן מקיואן

גלית דהן קרליבך | 10 באפריל 2022 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

מדוע להכניס ג’וק לתוך חליפה יוקרתית

"בבוקר ההוא כשהקיץ ג'ים סאמס – נבון אך בהחלט לא עמוק – מחלומות טרופים, ראה את עצמו והנה נהפך במיטתו ליצור ענקי". כך נפתח ספרו החדש של איאן מקיואן וגם ללא הכיתוב המסבירני על גב הספר, הקורא המיומן יזהה מיד, גם מתוך שינה, את הפתיח המפורסם לספרו של קפקא, "הגלגול".

אך בעוד שהשרץ של קפקא עובר עינוי והשפלה מול משפחתו, הג'וק של מקיואן מתעורר בתוך חליפתו היוקרתית של ראש הממשלה הבריטי ומרגע זה ישקוד על הוצאה לפועל של תוכנית כלכלית משונה מטעם מפלגת ההיפוכיזם, בה הכסף עובר בכיוון הפוך (ועל כן, המתנגדים לתנועה זו מכונים שעוניסטים, בגלל כיוון השעון). הלקוחות מקבלים כסף מהחנויות, דיירים מקבלים מימון מבעלי הדירות, כל בעיות הכלכלה נפתרות והכול דופק כמו שעון (נגד כיוון תנועתו).

מחוות לסופרים גדולים הן עניין ידוע ומקובל. גם עלילת ספרו הקודם של מקיואן "קליפת אגוז" נשענה על "המלט" בצורה חיננית. אלא שכאן, במהלך הקריאה, נוצרת תחושת ניים דרופינג פראית, בעיקר משום שאין שום קשר בין המחווה לקפקא במשפט הפתיחה לבין ההמשך. יושב לו הקורא ומנסה להבין מדוע מקיואן, סופר נחשב ומצליח, נתלה באילן גבוה כל כך בלי שסעיף אחד מהאילן הזה יירמז ביצירתו.

איאן מקיואן, "הג'וק", מאנגלית: ארז וולק, הוצאת עם עובד, ינואר 2022

שתפו: