ג'יימס טייט היל הצליח במשך שנים להסתיר סוד גדול מאשתו וממכריו. סיפורו הוא דרמה אמיתית ומטלטלת המעוררת השראה להתבונן פנימה

דינה גורדון | 9 בספטמבר 2021 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

הבלוף הגדול של חייו

במשך 15 שנה חי ג'יימס טייט היל בשקר. זו לא הייתה תוצאה של מזימה מתוכננת או בחירה מודעת, לפחות לא בהתחלה. זה התחיל בהעמדות פנים, השתמטויות ושקרים קטנים, והפך לרכבת הרים מטורפת שהוא לא ידע איך לעצור.

היל היה בן 16 כשהרגיש שראייתו מתחילה להתדרדר. בבדיקה קלינית אבחנו שהוא סובל ממחלה תורשתית ברשתית העין. המחלה גורמת להתנוונות עצב הראייה ולאובדן מוחלט של חדות הראייה. "אני לא יכול לראות משהו אם אני מסתכל עליו ישירות", הסביר היל בהומור מתובל באירוניה דקה, לחברים קרובים. "אני לא רואה את העולם כמוכם. במקום זאת תדמיינו שאתם מסתכלים לתוך קלידוסקופ. צורות חסרות גבולות נערמות אחת על השנייה, יצורים מיקרוסקופיים, צילום מיושן של גלקסיה רחוקה, צבעים דהויים מהבהבים ומסתחררים: צהוב חרדל, ירוק חיוור, ורוד סגלגל", כותב היל בספרו.

מבחינה רפואית ומשפטית היל הוגדר כעיוור וכנכה. לאחר שהתדרדר בלימודים והפך מאתלט מצטיין ל"טמבל" שלא מסוגל לעקוב אחרי הכדור, חברים רבים התרחקו ממנו. ואז התחילו ההשתמטויות והשקרים הקטנים שהלכו ותפחו כאשר הגיע לקולג'. "לא התכוונתי שהראייה הירודה שלי תהיה סוד, עד שהבחנתי איך אלו שידעו על כך התייחסו אליי", הוא מתוודה בספרו ביושר נוגע ללב, על המשא הכבד של הסוד שהחביא עמוק בתוכו.