כניסה
הרשמה לניוזלטר

ספר הראיונות של עמיה ליבליך, "קולות – עוני חדש בישראל", הוא מופת של כתיבת עיתונאית, ותחקיר נוקב שחייב להיות תמרור האזהרה של כולנו

מור דיעי | 19 במרץ 2019 | תרבות ואמנות | 4 דק׳

ה"קולות" שחייבים לשמוע

המושג "עוני חדש" תעתע בי כשנתקלתי בו לראשונה. כשאני חושב על עוני אני מדמיין ילדים עזובים מ"אוליבר טוויסט" עם לכלוך של פחם על הלחיים, או לכל הפחות שכונות עוני באפריקה.

התיאור הסוציו-אקונומי "עוני" הציג לאורך רוב ההיסטוריה אנשים שלא היה להם פיזית מה לאכול. כיום שם התואר "עוני" בקושי מצליח להתכתב עם המציאות שבה האנשים השמנים ביותר הם העניים ביותר.

תמונה: pexels.com

תמונה: pexels.com

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
אריאל שנבל, "יום השישי", כנרת-זמורה, מארס 2026
המחיר הכבד של תיקון העבר 

נדב רט

שמואל רוזנר, "בעניין החרדים...", התחנה, מארס 2026
בין הסתגרות להשתלבות: האתגר החרדי והעתיד הישראלי

נדב רט

הלגרד האוג, "אול רייט גוד נייט", מגרמנית: טלי קונס, הוצאת ספריית רות, ינואר 2026
החיים בצל היעלמות

גלית דהן קרליבך

גיא פרל, רן ברקאי, "מדוע לא היו להן פנים", הוצאת אדרא, נובמבר 2025
מערת האדם הקדמון – חלון אל התודעה?

דינה גורדון

פנחס גולדשמידט, "זיכרונות ממוסקבה", הוצאת ידיעות ספרים, ינואר 2026
המאבק השקט על תחיית יהדות רוסיה

חיים אבייב

אופיר טושה גפלה, "במחילה מכבודה של אשת המערות", הוצאת כתר, מאי 2025
המרד השקט של האיש שרצה רק לקרוא

מאיה מזרחי

שתפו: