כניסה
הרשמה לניוזלטר

אחרי שהשתתפה בתחרויות ג'ודו עם יעל ארד, החליטה אירית אקסלרוד לשנות כיוון והפכה לאחת האדריכליות המינימליסטיות הידועות בארץ

צוות מגזין אפוק | 4 במרץ 2014 | תרבות ואמנות | 4 דק׳

המקסימום של המינימום

"הדממה מחוץ לעיר הורגת אותי", אומרת לי אירית אקסלרוד בתחילת הראיון. "אני חייבת לגור במרכז העיר, איפה שיש מכוניות ואנשים, בתי קפה וחנויות".

למה?

"אני חייבת לגור במקום שממנו אני יורדת למטה והכול נמצא בהישג יד".

אירית אקסלרוד | צילום: יאירה יסמין

אירית אקסלרוד | צילום: יאירה יסמין

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
Denis Prager, "If There Is No God: The Battle Over Who Defines Good and Evil", Broadside Books, February 2026
את מי מצילים קודם: את הכלב או את האדם?

דיינה בוקנייט

תומס אריקסון, "מוקף בנרקיסיסטים", תרגום אמיר צוקרמן, כנרת זמורה דביר, מאי 2026
המדריך לנרקיסיסטים

דינה גורדון

מתי פרידמן, "לחפש בן אדם", כנרת זמורה דביר, מרץ 2026
הגבורה שלא הצילה – אבל העניקה משמעות

חיים אבייב

דן בראון, "הסוד האחרון", תרגום קטיה בנוביץ', כנרת זמורה דביר, מאי 2026
דן בראון פותח צופן חדש: הפעם בתוך התודעה

דינה גורדון

ויקטור פרנקל "הזעקה הלא נשמעת למשמעות", תרגום: יעל ינאי, כנרת זמורה דביר, מרץ 2026
לא לממש את עצמך, לשכוח את עצמך

דינה גורדון

סימון וייל, "חיבוקו הקר של הכוח", מצרפתית: דניאל רוזנברג ושירן בק, הוצאת בלימה, 2025
להבין את מנגנון הכוח

גלית דהן קרליבך

שתפו: