כניסה
הרשמה לניוזלטר

האדריכל יונתן מונג’ק פותח צוהר לעולמו ומספר על הילדות הקשה, ההורוסקופ שיוצר אצלו אובססיה לפרטים הקטנים, והאמונה בבחירת בית על סמך תחושת בטן

צוות מגזין אפוק | 17 בנובמבר 2013 | תרבות ואמנות | 7 דק׳

אני לא בונה סטייל, אני בונה סיפור

"פעם", אומר לי יונתן מונג'ק, "לקוחה דתייה מבני ברק אמרה לי: 'סיפרו לי שאתה משוגע, שאתה יורד לחיים הפרטיים של הלקוחות שלך'. עניתי: 'נכון'. היא ביקשה דוגמה ועניתי: אם אתן לך דוגמה אביך אותך. היא התעקשה, אז שאלתי אותה: איך אתם מתנהגים בנידה?"

"השתררה דממה. היא הסתכלה על בעלה ואחר כך עלי ושאלה מה זה קשור לארכיטקטורה? אמרתי לה: פשוט מאוד, חשוב לדעת בתכנון הבית אם אתם ישנים במיטה אחת או בשתי מיטות או שאת עוברת לחדר אחר, ונתתי לה דוגמה שנייה קיצונית. שאלתי אותה: האם את משתמשת בטמפונים או בפדים? והיא שואלת 'למה?' עניתי לה: כי טמפקס זו קופסה של ארבע על חמש שנכנסת למגירה ואילו טמפונים צריכים ארונית קטנה, ופדים זו שקית גדולה שצריכה מקום באמבטיה. אז כן, אני קיצוני".

יונתן מונג'ק | צילום: יאירה יסמין

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
שתפו: