האדריכל יונתן מונג'ק פותח צוהר לעולמו ומספר על הילדות הקשה, ההורוסקופ שיוצר אצלו אובססיה לפרטים הקטנים, והאמונה בבחירת בית על סמך תחושת בטן
צוות מגזין אפוק | 17 בנובמבר 2013 | תרבות ואמנות | 7 דק׳
אני לא בונה סטייל, אני בונה סיפור
"פעם", אומר לי יונתן מונג'ק, "לקוחה דתייה מבני ברק אמרה לי: 'סיפרו לי שאתה משוגע, שאתה יורד לחיים הפרטיים של הלקוחות שלך'. עניתי: 'נכון'. היא ביקשה דוגמה ועניתי: אם אתן לך דוגמה אביך אותך. היא התעקשה, אז שאלתי אותה: איך אתם מתנהגים בנידה?"
"השתררה דממה. היא הסתכלה על בעלה ואחר כך עלי ושאלה מה זה קשור לארכיטקטורה? אמרתי לה: פשוט מאוד, חשוב לדעת בתכנון הבית אם אתם ישנים במיטה אחת או בשתי מיטות או שאת עוברת לחדר אחר, ונתתי לה דוגמה שנייה קיצונית. שאלתי אותה: האם את משתמשת בטמפונים או בפדים? והיא שואלת 'למה?' עניתי לה: כי טמפקס זו קופסה של ארבע על חמש שנכנסת למגירה ואילו טמפונים צריכים ארונית קטנה, ופדים זו שקית גדולה שצריכה מקום באמבטיה. אז כן, אני קיצוני".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
