אדריכלית, מדענית ומעצבת. נרי אוקסמן חוקרת את החיבור בין טכנולוגיות ייצור דיגיטליות לעולם הביולוגי | צילום:…
מורן שביט | 22 ביולי 2016 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
גופו של עיצוב
אדריכלית, מדענית ומעצבת. נרי אוקסמן חוקרת את החיבור בין טכנולוגיות ייצור דיגיטליות לעולם הביולוגי
| צילום: Kalina Noah
המדענית הישראלית, פרופ׳ נרי אוקסמן, היא תופעה נדירה בעולם המחקר האדריכלי. מהמעבדה שלה ב-MIT (קיימבריג׳, מסצ׳וסטס), היא עוקבת אחרי אדריכלים מבריקים, כמו עכבישים, טרמיטים, דבורים ונמלים, וגם אחר חומרים כמו עלים ואצטרובלים, ומנסה ליישם את העקרונות שלהם בעיצוב, באופנה ובאדריכלות.
כך למשל היא הצליחה ליצור אובייקטים שהיא שולטת בהרכבם ובתכונותיהם בעזרת תוכנות מחשב ומתאימה את המבנה שלהם לגופו של המשתמש. כמו ספת שזלונג שמתאימה את עצמה במדויק לגופו של היושב; כפפה שמקלה על כאבי תסמונת שורש מנהרת כף היד, או מחוך-שריון דקורטיבי קשיח וגמיש, שמציע הגנה לצד מרחב תנועה.
אוקסמן הקימה גם את פרויקט Wanderers , שבו היא והצוות שלה יצרו עור לביש באמצעות, קחו נשימה עמוקה: צינוריות מיקרו-נוזליות המאפשרות לחומר אורגני כמו בקטריות פוטו-סינתטיות לזרום דרך הלבוש המדמה באסתטיקה שלו את גוף האדם.
לא כל אחד יתחבר לאסתטיקה האוונגרדית של פריטי הלבוש המתוחכמים והפיסוליים שלה ולחיקוי של הפתלתל המדמה חלקי גוף. אוקסמן עיצבה פריטי לבוש חזותיים מרהיבים, לעתים בעלי סילואט לא שגרתי, שנראים בו זמנית גם אורגניים וגם עתידניים, ונוטים לבלבל מעט את הצופה.
אוקסמן והמעצבת איריס ואן הרפן יצרו יחד שמלה שהיא כמו עור שני לגוף הנע יחד עם הדוגמנית, כאילו היה חלק מגופה | צילום: Eloy Ricardez Luna
אוקסמן מתייחסת לאופנה כאל צורה של מחקר והתנסות. ובהקשר זה, לבישות אינה מהווה עבורה נקודת מוצא, מה שלא הפריע לה ללכוד את עיניה של מעצבת העל ההולנדית איריס ואן הרפן.
ואן הרפן התרשמה מתערוכה שהעלתה אוקסמן במרכז פומפידו בפריז ב-2012. התערוכה כללה 18 עבודות בהשראת ארכיטיפים מהמיתולוגיה, כוחות על, והספר “יצורים דמיוניים״ של חורחה לואיס בורחס. אוקסמן הדפיסה קסדות, מחוכים ווריאציה על המדוזה המיתולוגית במדפסת תלת ממד. מעצבת העל ההולנדית הגיעה לתערוכה, נדהמה, ושלחה מייל לאוקסמן, שבו ביקשה שתיצור איתה את השמלה.
בשבוע האופנה בפריז 2013, שמלה בעיצובן של אוקסמן ושל איריס ואן הרפן משכה תשומת לב יוצאת דופן, והוגדרה כפורצת דרך ואוונגרדית במיוחד. השמלה הייתה בנויה מחצאית קצרה ושכמייה מלכותית. שטח הפנים שלה היה עשוי מזיזים שמדמים יצור ימי אבסטרקטי. היא נעה יחד עם הדוגמנית, כאילו הייתה חלק מגופה.
צוותה של נרי אוקסמן ב- MIT Media Lab יצר ארבעה “עורות לבישים” המודפסים בהדפסת תלת ממד, שנועדו ליצור תהליכים ביולוגיים סינטטיים שאולי יום אחד יאפשרו לאדם לשרוד על כוכב לכת אחר | צילום: Paula Aguilera and Jonathan Williams
בהרצאת “טד״ שהעבירה לפני שנה סיפרה אוקסמן כי ואן הרפן והיא יצרו שמלה שהיא כמו עור שני לגוף. השתיים למעשה עיצבו לא רק את הבגד, אלא גם את התנועה והגמישות שלו.
“היכולת להדפיס ברמות רכות, גמישות ושקיפות שונות נתנה לנו השראה לעצב ‘עור שני׳ לגוף, שמשמש מעין שריון״, סיפרה אוקסמן בראיון לתקשורת, “עיצבנו לא רק את הבגד אלא גם את התנועה שלו. הטכנולוגיות החדשות מאפשרות לנו מעבר מתפירה עלית מסורתית (‘הוט קוטור׳) ל׳תפירה טכנולוגית׳ (‘טק קוטור׳). המחטים הוחלפו על ידי קוד.״
“ביתן המשי”, הפרויקט האחרון של קבוצת המחקר שהקימה אוקסמן. הפרויקט ביקש להתחקות אחר האופן שבו טווים הזחלים את גולמיהם, וכך לבחון אפשרות ליצור מבנים אדריכליים יעילים | Andy Ryan
פרויקט אחר של אוקסמן במעבדתה ב-MIT מתחקה אחר האופן שבו זחלים טווים את גולמיהם, כדי להקיש מכך על האפשרות ליצור מבנים אדריכליים יעילים בקנה מידה גדול פי כמה בעזרת הדפסת תלת-ממד.
בשיתוף הפעולה הפורה בין אוקסמן לחברת הטכנולוגיה הישראלית Stratasys, נוצרו עיצובים מרתקים שיוצרו במדפסת תלת הממד של החברה
| צילום: באדיבות Stratasys
עוד כתבות של מורן שביט
גופו של עיצוב
אדריכלית, מדענית ומעצבת. נרי אוקסמן חוקרת את החיבור בין טכנולוגיות ייצור דיגיטליות לעולם הביולוגי | צילום:…
מורן שביט | 22 ביולי 2016 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
בשיתוף הפעולה הפורה בין אוקסמן לחברת הטכנולוגיה הישראלית Stratasys, נוצרו עיצובים מרתקים שיוצרו במדפסת תלת הממד של החברה
| צילום: באדיבות Stratasys
אדריכלית, מדענית ומעצבת. נרי אוקסמן חוקרת את החיבור בין טכנולוגיות ייצור דיגיטליות לעולם הביולוגי
| צילום: Kalina Noah
המדענית הישראלית, פרופ׳ נרי אוקסמן, היא תופעה נדירה בעולם המחקר האדריכלי. מהמעבדה שלה ב-MIT (קיימבריג׳, מסצ׳וסטס), היא עוקבת אחרי אדריכלים מבריקים, כמו עכבישים, טרמיטים, דבורים ונמלים, וגם אחר חומרים כמו עלים ואצטרובלים, ומנסה ליישם את העקרונות שלהם בעיצוב, באופנה ובאדריכלות.
כך למשל היא הצליחה ליצור אובייקטים שהיא שולטת בהרכבם ובתכונותיהם בעזרת תוכנות מחשב ומתאימה את המבנה שלהם לגופו של המשתמש. כמו ספת שזלונג שמתאימה את עצמה במדויק לגופו של היושב; כפפה שמקלה על כאבי תסמונת שורש מנהרת כף היד, או מחוך-שריון דקורטיבי קשיח וגמיש, שמציע הגנה לצד מרחב תנועה.
אוקסמן הקימה גם את פרויקט Wanderers , שבו היא והצוות שלה יצרו עור לביש באמצעות, קחו נשימה עמוקה: צינוריות מיקרו-נוזליות המאפשרות לחומר אורגני כמו בקטריות פוטו-סינתטיות לזרום דרך הלבוש המדמה באסתטיקה שלו את גוף האדם.
לא כל אחד יתחבר לאסתטיקה האוונגרדית של פריטי הלבוש המתוחכמים והפיסוליים שלה ולחיקוי של הפתלתל המדמה חלקי גוף. אוקסמן עיצבה פריטי לבוש חזותיים מרהיבים, לעתים בעלי סילואט לא שגרתי, שנראים בו זמנית גם אורגניים וגם עתידניים, ונוטים לבלבל מעט את הצופה.
אוקסמן והמעצבת איריס ואן הרפן יצרו יחד שמלה שהיא כמו עור שני לגוף הנע יחד עם הדוגמנית, כאילו היה חלק מגופה | צילום: Eloy Ricardez Luna
אוקסמן מתייחסת לאופנה כאל צורה של מחקר והתנסות. ובהקשר זה, לבישות אינה מהווה עבורה נקודת מוצא, מה שלא הפריע לה ללכוד את עיניה של מעצבת העל ההולנדית איריס ואן הרפן.
ואן הרפן התרשמה מתערוכה שהעלתה אוקסמן במרכז פומפידו בפריז ב-2012. התערוכה כללה 18 עבודות בהשראת ארכיטיפים מהמיתולוגיה, כוחות על, והספר “יצורים דמיוניים״ של חורחה לואיס בורחס. אוקסמן הדפיסה קסדות, מחוכים ווריאציה על המדוזה המיתולוגית במדפסת תלת ממד. מעצבת העל ההולנדית הגיעה לתערוכה, נדהמה, ושלחה מייל לאוקסמן, שבו ביקשה שתיצור איתה את השמלה.
בשבוע האופנה בפריז 2013, שמלה בעיצובן של אוקסמן ושל איריס ואן הרפן משכה תשומת לב יוצאת דופן, והוגדרה כפורצת דרך ואוונגרדית במיוחד. השמלה הייתה בנויה מחצאית קצרה ושכמייה מלכותית. שטח הפנים שלה היה עשוי מזיזים שמדמים יצור ימי אבסטרקטי. היא נעה יחד עם הדוגמנית, כאילו הייתה חלק מגופה.
צוותה של נרי אוקסמן ב- MIT Media Lab יצר ארבעה “עורות לבישים” המודפסים בהדפסת תלת ממד, שנועדו ליצור תהליכים ביולוגיים סינטטיים שאולי יום אחד יאפשרו לאדם לשרוד על כוכב לכת אחר | צילום: Paula Aguilera and Jonathan Williams
בהרצאת “טד״ שהעבירה לפני שנה סיפרה אוקסמן כי ואן הרפן והיא יצרו שמלה שהיא כמו עור שני לגוף. השתיים למעשה עיצבו לא רק את הבגד, אלא גם את התנועה והגמישות שלו.
“היכולת להדפיס ברמות רכות, גמישות ושקיפות שונות נתנה לנו השראה לעצב ‘עור שני׳ לגוף, שמשמש מעין שריון״, סיפרה אוקסמן בראיון לתקשורת, “עיצבנו לא רק את הבגד אלא גם את התנועה שלו. הטכנולוגיות החדשות מאפשרות לנו מעבר מתפירה עלית מסורתית (‘הוט קוטור׳) ל׳תפירה טכנולוגית׳ (‘טק קוטור׳). המחטים הוחלפו על ידי קוד.״
“ביתן המשי”, הפרויקט האחרון של קבוצת המחקר שהקימה אוקסמן. הפרויקט ביקש להתחקות אחר האופן שבו טווים הזחלים את גולמיהם, וכך לבחון אפשרות ליצור מבנים אדריכליים יעילים | Andy Ryan
פרויקט אחר של אוקסמן במעבדתה ב-MIT מתחקה אחר האופן שבו זחלים טווים את גולמיהם, כדי להקיש מכך על האפשרות ליצור מבנים אדריכליים יעילים בקנה מידה גדול פי כמה בעזרת הדפסת תלת-ממד.
