כניסה
הרשמה לניוזלטר

"אני רוצה לעסוק במקצוע שלי בצורה הטהורה שלו", אומרת השחקנית יבגניה דודינה ומספרת על המפגש הגורלי עם ליב אולמן, שהוליד את ההצגה "פרסונה" בה היא מגלמת שתי דמויות, אחת בתל אביב ואחת במינכן. היא מקפידה להיות אמיתית לכל אורך הדרך: "כשאני עושה משהו לא נכון במשחק אז ישר מתחיל לכאוב לי כל הגוף"

מאיה לוינטר | 15 במרץ 2013 | תרבות ואמנות | 1 דק׳

ה"פרסונה" של יבגניה דודינה

הכינוי "מלכת הקרח" הופיע לא פעם לצד שמה של השחקנית יבגניה דודינה בעיתונים. משווים אותה לדמותה הכובשת והדרמטית של חנה רובינא. אבל כשישבנו בקפה הבימה, ברחבת הפיאצה של התיאטרון ודודינה חייכה אל דיירי הבימה הקבועים - עמיתיה למקצוע ועובדי הבימה ששבו ועברו, גיליתי שההיפך הוא הנכון. היא דיברה ברגישות ובעומק על חייה בתוך התיאטרון ומחוצה לו.

גיליתי שדודינה אמיתית בכל דבר שהיא עושה. אם היא אוהבת משהו או לא אוהבת, אם היא מבינה או לא מבינה משהו, רואים את זה על הפנים שלה מיד. כמו ילד המגיב לדברים שקורים סביבו. היא לומדת את הדמות כל כך לעומק עד שאם היא לא נאמנה לה היא מרגישה פיזית לא טוב.

הבימה הוא ביתה החדש של דודינה. לאחר שעזבה בדרמטיות את תיאטרון "גשר", היא מופיעה בו זמנית בכמה הצגות בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע, ונמצאת מהבוקר עד הערב בחזרות להצגה חדשה על פי סיפוריה של דבורה ברון. במהלך הפגישה אני שמה לב שמחשבתה נודדת לרגע, "אני חושבת על סצנה מהחזרות היום", היא מתנצלת בחיוך.

"הבית מספק לי את השקט ושומר עלי כדי שאוכל להרשות לעצמי להיות טוטאלית" בתיאטרון - יבגניה דודינה | צילום: אדר יראון

שתפו: