בקומדיה הרומנטית "יש לך הודעה" מג רייאן נכנעת לטום הנקס. היא סוגרת את חנות הספרים האהובה שלה שהייתה לב השכונה, נפרדת בכאב לב מקהל הקונים הנאמן ומהעובדות המסורות שמכירות כל ספר ואת טעמו המיוחד של כל אחד מהקונים. מהפינה שלה מעבר לכביש היא עוקבת בתסכול ובכעס אחרי רשת הספרים הענקית של טום הנקס שקמה בסמוך, ואיך הקונים הנאמנים שלה זולגים לאט לאט לחנות הרשת, כי שם הכול זול. הכעס הופך בהדרגה לעניין הולך וגובר, וכמו שקורה בהוליווד המתוקה, מג מתאהבת בטום וגם בחנות הגדולה שלו, ונבלעת בבטן הדג באושר ובעושר.

במציאות התסריט קצת מורכב יותר. יש חנויות ספרים שנבלעות בעל כורחן ויש כאלה המסרבות להיבלע. הצרפתים מתגאים ב-2500 חנויות ספרים עצמאיות, ועל כל חנות שכונתית שנסגרת, נפתחת אחרת חדשה, מספר הניו יורק טיימס ביוני 2012. בעיר קלן בגרמניה חנויות ספרים משגשגות, מספר ביל מוריס בכתב העת האינטרנטי לספרות The Millions מ-2011: "חנויות נישה וחנויות כלליות, גדולות וקטנות, מרווחות וצפופות, נראה שאין סוף למגוון. דבר אחד משותף לכולן: הן מצליחות". אפשר למצוא בהן כמעט הכול, הוא מוסיף, קלאסיקות, ספרות מקורית ומתורגמת, ספרות יפה, היסטוריה, פילוסופיה, ספרות בלשית וכל דבר שאפשר להעלות על הדעת. דבר אחד אין בהן: שלטים המכריזים על מבצעים לרבי מכר חדשים".

בחנויות הספרים בארץ, שרובן שייכות לרשתות של צומת ספרים או סטימצקי, המראה קצת יותר אחיד. בתצוגות בכניסה וליד הקופות מונחות ערמות, ערמות של רבי המכר האחרונים במבצעים של 80 אחוז הנחה. עשרה עותקים של "עשרים גוונים של אפור", עשרה עותקים של "כמיהה לגן עדן" ועוד עשרה עותקים של "הפרדס של עקיבא". במדפים האחוריים נמצא מבחר של רבי מכר קצת יותר ישנים בתחומים שונים. ספרים בני יותר משנתיים קשה למצוא, וקלאסיקות מקוריות או מתורגמות נדירות מאוד. מו"לים קטנים וחנויות ספרים עצמאיות שלא יכולים לעמוד בתחרות המחירים מול הרשתות הולכים ונעלמים.

למה בצרפת ובגרמניה יש מגוון ועושר בחנויות הספרים ובארץ "עם הספר" המבחר דל כל כך? יש הטוענים שבמדינות רבות באירופה יש חוק שמגן על ענף הספרים מפני מונופול וזה מה שעושה את כל ההבדל. בארץ מקדמים כבר שלוש שנים חוק דומה, "החוק להגנת הסופרים והספרות", שזמן קצר לפני פיזור הכנסת כבר הספיק לעבור בקריאה ראשונה. זו מלחמה על התרבות ועל הספרות העברית, אומרים התומכים בהצעת החוק. זו פגיעה בתחרות החופשית, אומרים המתנגדים לו.

מי קובע מה נקרא

סופרים מספרים שלוקח להם חודשים ארוכים ולפעמים שנים ארוכות כדי לכתוב ספר. אם בוער בלבם סיפור שהם רוצים לספר לעולם, או אפילו סתם לשעשע, הם כנראה לא ישאירו את הספר במגירה. הם יחפשו מו"ל שמאמין בסופר ובספר ומוכן להשקיע מכספו בעריכה, הדפסה, הגהה ועיצוב ולהביא את היצירה לשלמות. וגם אז הספר עדיין לא מגיע לקורא. המו"ל מוכר את הספר לחנויות ספרים, עם המלצה של מחיר לקונים שיכסה את ההוצאות שהיו לו, ישאיר לו רווח, וגם יאפשר לו לשלם לסופר שכר על עמלו. חנויות הספרים שמצדן משווקות ומוכרות את הספר הן בסופו של דבר אלה שקובעות את המחיר על פי שיקולים מסחריים משלהן, לכן הן גם קובעות בעקיפין כמה כל הקודמים בשרשרת, המו"ל והסופר, ירוויחו.

כיום הרוב הגדול של חנויות הספרים בארץ שייכות לרשתות צומת ספרים וסטימצקי שמקיימות ביניהן תחרות עזה במבצעים כמו "ארבעה ספרים במאה". הניזוקים העיקריים מהמבצעים האלה הם הסופרים והמו"לים, אמר ח"כ אורי אורבך בפגישת ועדת הכנסת שדנה בנושא: "הרשת מכריחה את המו"לים להוריד את המחירים אחרת הספרים שלהם לא יוצגו במקום בולט". ירון סדן, יו"ר התאחדות המו"לים, מרחיב בריאיון: "כאשר רשת מוכרת ספר ב-25 שקל, היא משלמת 15 שקל למו"ל, שלא מצליח לכסות את ההוצאות שלו וגם לא נשאר לו כסף לשלם לסופר שכתב את הספר".

תעשייה כזאת, שלא מצליחה לכסות את הוצאות הייצור שלה, לא יכולה להמשיך להתקיים לאורך זמן, הסביר פרופ' יוג'ין קנדל, היועץ הכלכלי של ראש הממשלה, בפגישת אותה ועדה. "כמה שזה לא נחמד למי שקונה את זה, אם אנחנו נרצה לקנות מכוניות למשל, בחצי מעלויות הייצור שלהן, זה אולי יהיה נחמד לנו בתור צרכנים אבל תעשיית המכוניות לא תשרוד. לכן זה לא יכול לקרות גם לאורך זמן בתעשיית הספרים". אם המגמה הזאת תימשך, "נראה מצב שבו יהיו שתי רשתות לשיווק ספרים, לא תהיה תחרות בלתי תלויה ויהיו שניים-שלושה מו"לים גדולים", הסביר פרופ' קנדל, "זה אומר שמחירי הספרים יעלו לאורך זמן. אבל מה שיותר גרוע הוא שיהיו 4-3 אנשים שיקבעו לכל מדינת ישראל מה היא תקרא. ברגע שאתה מאבד מו"לים אתה מאבד את המגוון. כמובן שתהיה גם פגיעה בפיתוח של סופרים חדשים, כי מו"לים עם טעמים שונים, עם כיוונים שונים, מפתחים סוגים שונים [של סופרים]".

"זו קטסטרופה תרבותית", אומרת אליענה יידוב מ"תולעת ספרים", אחת החנויות הפרטיות שהצליחו לשרוד לאורך השנים. "לא תתפתח ספרות חדשה ולסופר חדש לא יהיה לאן לפנות. ככה אולי הולך לאיבוד איזה ג'יימס ג'ויס חדש".

"שוק הספרים בארץ כבר היום במצב של קריסה", הוסיף סדן. "במצב הזה היה מקום שהרשות להגבלים עסקיים תתערב, אבל הם לא עשו שום דבר. לדעתי הם פשוט לא מבינים את גודל הבעיה […] לשמחתנו, גם שרת התרבות לימור לבנת וגם ראש המועצה הלאומית לכלכלה פרופסור יוג'ין קנדל, הבינו את גודל הבעיה ונרתמו במרץ למלאכת החקיקה".

בהתחלה נשלם קצת יותר

לפי הצעת החוק, מחיר של ספר חדש לצרכן יקבע על ידי המו"ל לפי העלויות שהיו לו בייצור הספר, והוא יישאר קבוע במשך שנה וחצי: אסור יהיה להכניס אותו למבצעים. ההנחה של מקדמי החוק היא שהמחיר שייקבע על ידי המו"לים, זה שכתוב בכריכה האחורית של הספר, יהיה

70-60 שקלים לעומת 90-80 שקלים היום, לספרים שלא משתתפים במבצעים.

על פי הצעה זו אי אפשר יהיה לקנות ספרים חדשים בזול, אבל לאחר שנה וחצי, כאשר המו"ל קיבל סיכוי ממשי לכסות את השקעתו, הוא יוכל למכור אותם בהנחות, לכל מי שהיה מוכן להמתין. מכיוון שהמו"ל יוכל לכסות את הוצאותיו, הוא יוכל לשלם שכר הוגן לסופר. על פי ההצעה יהיו תמלוגים מובטחים לסופרים שייגזרו מהמחיר הקבוע של הספר ויהיה מינימום תמלוגים שהמו"ל יהיה חייב לשלם לסופר. אסור יהיה לרשת להעדיף מו"ל מסוים. סדן מסביר שהכוונה היא בעיקר ל"צומת ספרים" ששותפה עם שתי הוצאות הספרים "כנרת-זמורה ביתן" ו"מודן" ובאופן בוטה מעדיפה ספרים שלהם, אף שלכאורה אלה חנויות שמוכרות הכול. אחרי החוק התצוגה תצטרך להיות פחות או יותר שוויונית על פי חלקו של המו"ל בשוק. אסור יהיה גם לתגמל מוכרים בחנויות על מכירה של ספר מסוים. הרעיון הוא שתהיה הזדמנות שווה לכל המו"לים ולכל הסופרים.

לא כולם תומכים בהצעת החוק. אבי שומר, מנכ"ל צומת ספרים שסרב להתראיין בנושא, אמר בפגישת הוועדה: "הצעת החוק אמנם נקראת 'הצעת החוק להגנת הסופרים', אבל ביסודה זו הצעת חוק לפגיעה בצומת ספרים ובשותפותיה 'כינרת-זמורה-ביתן'". ההצעה היא בעייתית, הוא הוסיף, כי "אני, כמנהל רשת, לא תהיה לי שום אפשרות לנהוג בתחרות ברשת שלי. לא תהיה לנו כמעט השפעה לא במשא ומתן מסחרי עם הוצאות הספרים, לא בהפעלת עובדינו, לא בסידור הספרים במדף, לא בתגמולים. לא אנחנו ולא עובדינו נוכל להשפיע על שום דבר במכירת הספרים. לא נוכל לסדר את הספרים לפי ראות עינינו וכפי הבנתנו. זה באמת מייתר את הצורך בניהול חנות ספרים".

איריס בראל, מנכ"לית סטימצקי, שגם היא סירבה להתראיין, דווקא מצדדת בחוק, לא ברור מדוע. בינתיים הכנסת התפזרה והצעת החוק צריכה לעבור בקריאה שנייה ושלישית בכנסת הבאה. האם המו"לים וחנויות הספרים העצמאיות יחזיקו מעמד עד אז? ימים יגידו.

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן