מוביליות חברתית – זו שהכיוון שלה פונה למעלה – היא שאיפתם של אנשים רבים בעולם החופשי. גם המערכות הכלכליות שלנו אמורות להיות מאורגנות כך שהן ממקסמות את יכולתנו כאינדיבידואלים לעלות במעלה הסולם החברתי. על-אף שהשיטות הכלכליות המוכרות לנו לא מצליחות לייצר מריטוקרטיה אמיתית, קרי, מבנה סוציו-אקונומי המושתת כולו – או ברובו – על כישרון, יכולת ונחישות, יש מי שמצליחים לשפר את מעמדם הכלכלי.

אבל אז, הם מגלים שהם נעדרי הכלים להתמודד עם החיים החדשים שלהם – עבודה תובענית ורווחית פירושה פחות שעות בטיפול בבית ובמשפחה, פחות זמן לפעילויות שפעם היו נחשבות חלק אינטגרלי מאחריותו של אדם על עצמו, פחות יכולת ואנרגיה לפעול למען המעגלים החברתיים המידיים – העצמי והמשפחה הגרעינית.

לחוסרים אלה יש השלכות ממשיות: "תסמונת ההתעשרות המהירה" המונח הפסיכולוגי המשמש לתיאור התופעה במסגרתה אדם חווה התעשרות מהירה, ולאחר כמה חודשים של אופוריה מצב הרוח יורד דרסטית והמתעשר למעשה מוצא עצמו במעין משבר זהות. ברשימת הסימפטומים ניתן למצוא, בין השאר, רגשות אשם, שינויים במצב הרוח, אשמה וחרדות. התסמונת עלולה לגרום, בטווח הארוך והקצר, לבעיות בריאותיות חמורות שכל הכסף שבעולם לא יוכל להן.

בשנים האחרונות, עקב העלייה הכללית ברמת החיים בעולם המערבי, נעשו מספר מחקרים על הקשר שבין אושר לעושר. התגלה כי למרות העלייה המתמדת ברמת החיים, מדד האושר הכללי קפא. מנגד, נמצא כי לעושר ישנה מידה מסוימת של השפעה על מידת אושרו של האדם. במילים פשוטות, לא כל מי שעשיר, מאושר.

הפתרון לסתירה טמון באופן שבו האדם משתמש בכספו: כמעט כל אדם שיישאל מה הוא יעשה עם סכום גדול, יענה כי היה מפנק את עצמו במותרות ופינוקים. עם זאת, אנשים שזכו או קיבלו סכומי כסף גדולים באופן פתאומי לא דיווחו על עלייה משמעותית ברמת האושר אלא על הוצאת כסף למען  סביבתם (בתרומות, למשל) או על מתנות לקרוביהם.

אין פירוש הדבר שאנשים בעלי ממון אמורים לדון עצמם לחיי סגפנות על-מנת לחוש מאושרים. להיפך – מעמד הביניים הגבוה הזה הוא בעל צרכים ייחודיים, שהשוק החופשי ידע למצוא להם פתרונות. לעתים אלה שירותים ומוצרים שהיו קיימים לאורך מאות שנים, לעתים מדובר באילוצים מודרניים השייכים לחברה התעשייתית. שירותים אלו נראים לעובדים במעמד הביניים כמותרות מוגזמות ובלתי הגיוניות.

הסיבה בגללה אותם שירותים נתפסים כמותרות היא העלות שלהם ולא החיוניות שלהם בחיינו.

לאדם מן השורה אין אפשרות להשתמש בהם ולכן כשהוא מתעשר לפתע הוא עוד לא מסוגל לתפוס את העובדה כי הם עומדים לרשותו וכי הוא זקוק להם.

או-פר (au pair), למשל, היא מטפלת – או מטפל – במשק הבית כולו. בעבר התפקיד היה נפוץ – נשים שחורות ונשים ממעמדות נמוכים ביצעו תפקידים אלה לאורך ההיסטוריה כולה. הסרט The Help, למשל, מציג את עולמן של המטפלות השחורות בארצות-הברית של שנות הששים של המאה ה-20, ומראה עד כמה הדוק הקשר בין התפקיד לגזע ולמעמד סוציו-אקונומי. עם זאת, בימינו התפקיד התפתח והתגמול הכלכלי שניתן בגינו גבוה למדי, בניגוד לעבר. כך, שוב הפכה האו-פר לנחלתם של בעלי האמצעים. כיום, אם כך, מי שמקבל שכר נאה עבור עבודתו, יכול לשכור את שירותי הטיפול בבית ובילדים. השימוש באו-פר מפחית לחץ ומתח ומגדיל את גמישותם של ההורים מבחינת שעות עבודה ופנאי. את שעות העבודה של ההורים. להיות הורה פירושו להיות פנוי פחות לעבודה וכסף יכול לאפשר שינוי במצב הזה.

ליסינג תפעולי פרטי הוא שירות נוסף שחוסך זמן ואנרגיה. הליסינג התפעולי מאפשר לנהג שלא להתעסק בשום דבר הקשור לרכב, פרט לנהיגה בו. טיפולים, שטיפות, בירוקרטיה וטסטים הינם רק רשימה חלקית למה ששירות זה מציע. כמובן, גם עסקאות שדרוג תכופות גם הן פיתוי נחמד. לכן, כל מי שרק רואה מכתב ממשרד התחבורה ומקבל התקף עצבים קטן, זה המקום בשבילו.

פעולות שגרתיות כמו כביסה, ניקיון ואפילו טיפול ברכב, ממלאות את זמננו הפנוי. אולם בעולם שבו זמן הוא כסף, הן יורדות במיקומן בסדר העדיפויות. שירותים כמו ליסינג תפעולי פרטי, איסוף והחזרה של כביסה וניקיון מאפשרים לעובדים בתעשייה המודרנית להקדיש את משאביהם לטובת ההצלחה המקצועית וניהול חיי המשפחה. אם כך, מה שעלול להיתפס כבזבזנות ופינוק הם למעשה כלים משמעותיים ביכולתו של אדם לנהל את משאביו בצורה נכונה ולהביא אותו להצלחה מקצועית ואישית.