ספילברג והיצורים שבאו להציל אותנו מעצמנו | ביקורת סרט

סטיבן ספילברג אוהב חייזרים. או ליתר דיוק: הוא אוהב את האפשרות הקולנועית שהם פותחים בפניו. עבורו, חייזרים כמעט אף פעם אינם רק "יצורים מן החלל", אלא צורה חילונית של הנשגב: דרך מודרנית מאוד לעורר באדם פליאה, פחד, תקווה או כמיהה למשהו גדול ממנו – תלוי בסרט, ובמצב הרוח ההיסטורי שבתוכו הוא נוצר.

ב"מפגשים מהסוג השלישי" (1977), החייזרים נשאו איתם חוויה של התגלות וכמיהה אל מציאות שמעבר ליומיום; ב"אי.טי" (1982) החוצן הפך לדימוי של חברות, פגיעות ואמפתיה; וב"מלחמת העולמות" (2005) החייזרים כבר גילמו פחד, טראומה וחוסר אונים מול כוח בלתי מובן.