אדם יכול להתעורר בוקר אחד ולמצוא את עצמו לפתע חשוד ברצח שלא ביצע
גלית דהן קרליבך | 5 בפברואר 2026 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
כמו אצל קפקא, רק במציאות הישראלית
נדמה שאין בישראל פרשת רצח שאזרחים עקבו אחריה בלהיטות ובאדיקות גדולות כל כך כמו פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל. ואפשר להבין מדוע: מותה האלים של נערה שטרם מלאו לה ארבע עשרה, בלב יישוב קטן ופסטורלי ברמת הגולן – ועוד בתוך תחומי בית ספר, המקום האחרון שניתן להעלות על הדעת כזירת רצח (אלא אם כן מחשיבים את בית הספר מהסדרה "באפי ציידת הערפדים"); לצדה, ההתנהלות המקוממת של הגורמים הרשמיים והממסדיים; ולבסוף, מציאת השעיר לעזאזל בדמותו של הזר.
לעתים, כמו שאומרת הקלישאה, המציאות עולה על כל דמיון – ובפרשה זו מצויים כל החומרים לסדרה בלשית מרובת עונות.
בספטמבר 2010 הורשע רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה ונידון למאסר עולם. אך ההרשעה לא עברה חלק. כתנועת שיטפון נולדו – עוד לפני ההרשעה – קבוצות שתמכו בחפותו של זדורוב (ראוי לציין שגם אמה של ראדה ז"ל לא סברה שזדורוב הוא הרוצח, והיא נלחמה – ועדיין נלחמת – כדי לגלות את הרוצח ולהסיר את הלוט מעל פרשה אכזרית זו), ומנגד קבוצות שהיו בטוחות באשמתו.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
ירום הלוי, "הזיכוי - המסע אל החופש של רומן זדורוב", הוצאת עם עובד, ינואר 2026