פשע ושחיתות מציפים את העיירה, ובלש קשוח מגיע לתקן את המצב, בדרך רצופה גופות

גלית דהן קרליבך | 7 ביולי 2025 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

צדיק אחד בפויזנוויל

מי שרגיל בפתרון תעלומות בלשיות בסגנון "מי הרוצח?" לא ימצא את מבוקשו ב"קציר הארגמן" של דשיל האמט – ספר שנכתב בשנת 1929 ולאחרונה תורגם שוב לעברית. בניגוד לספרות הבלשים הנינוחה של אגתה כריסטי, שבה תעלומות נפתרות בדרך של הסקת מסקנות ותצפית מדוקדקת על אופיים של החשודים – אין דבר נינוח או נעים בספריו של האמט, שיחד עם הסופר ריימונד צ'נדלר יצר את ז'אנר "הבלש הקשוח".

פותרי התעלומות בספריה של כריסטי – הבלש הרקול פוארו והקשישה הרווקה ג'יין מארפל – צופים בעלילה ונותרים מחוצה לה. גם יהירותו של פוארו וחריפותה הדקה של מארפל אינם גורמים לקורא להסתקרן לגבי חייהם הפרטיים ועולמם הפנימי. לעומתם, את דמויות הבלשים הקשוחים שיצרו האמט וצ'נדלר – הקורא רוצה להכיר ולפלוש אל חייהם הפרטיים, המתגלמים לרוב במשרד חקירות מאובק ובו שולחן עמוס חשבונות חשמל ומים שלא שולמו.

הבלש הקשוח הוא תמיד בודד. הוא לא שב לבית חם שבו רעיה או ילדים מקדמים את פניו, והכריזמה שהוא מפיץ אפלה לא פחות מהכריזמה של הפושעים שבהם הוא נלחם. הוא אינו מהסס לדהור אל תוך העלילה בארבע מאות קמ"ש, ללכלך את ידיו, להתפלש בתוך הבוץ של הפשע, לחצות גבולות, לחטוף כדורים מכל עבר ולספוג אגרופים. הוא עומד כטריז בין החוק לפשע – מה שמסתמן כמשימה לא פשוטה בכלל, כי בסוג זה של ספרות, כמו במציאות, הממסד החוקי נגוע בשחיתות ואינו מהסס לבצע פשעים כדי לשמור על מעמדו.