הרהורים פילוסופיים והחלמה פיזית ונפשית במרחב קסום שבין רציונליות למאגיה

גלית דהן קרליבך | 9 ביוני 2025 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

נשף ההשתנות של אולגה טוקרצ'וק

עלילות המתרחשות בבתי מרפא או בבתי חולים אינן נדירות בספרות. כך למשל "שירה" של עגנון, שבחלקו ובסופו הבלתי נשכח, מתרחש בבית המצורעים בירושלים; "חדר חולים מספר שש" מאת צ'כוב וכמובן "הר הקסמים" של תומאס מאן – שהיה מוקד השראה לספרה הנוכחי של אולגה טוקרצ'וק, הסופרת הפולניה זוכת פרס נובל לספרות.

בכל אחת מהיצירות הללו מוצב בית המרפא כמרחב מבודד, מעין אי מחוץ לעולם, שבו ניתן לבחון רעיונות, מגמות ותהפוכות נפש – דווקא בתנאים קשים, לעתים קיצוניים. כך גם ברומן של טורקצ'וק: בית המרפא, השוכן בכפר היפה גרבסדורף שבשלזיה בראשית המאה ה-20, משמש כקוסמוס זעיר – גברי ברובו – מקום שאליו מגיעים כדי להירפא ממחלת השחפת.

גיבור הרומן, מייצ'יסלב וויניץ', הוא סטודנט פולני להנדסת מים, חולה שחפת הנרדף בנפשו על ידי אביו הדומיננטי. הוא מגיע לבית המרפא, ומתמסר לשגרת ההחלמה: טיפולי מים, הליכות ותזונה מוקפדת – אך לא פחות מכך, לשיטוטים נפשיים פנימיים. דמותו שובת לב, וזיכרונותיו מהבית הקשוח שבו גדל, התרפקותו על גליצריה האומנת שלו שגידלה אותו – מתגלים לבסוף כבעלי תפקיד מכריע בפיענוח דמותו בכללותה.