כניסה
הרשמה לניוזלטר

מסר אופטימי מהמאה ה-18: אפשר לצלוח את החיים למרות המכאוב והאבל, ואולי דווקא בזכותם

גלית דהן קרליבך | 9 בספטמבר 2024 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

על עולמנו, הטוב מכל העולמות האפשריים

הקלפים שחילקו האלים לאלכסנדר פופ, מגדולי המשוררים האנגלים של המאה ה-18, לא היו מזהירים. מבחינה פוליטית הוא השתייך לקתולים שאיבדו את מעמדם, רכושם וכוחם לטובת הפרוטסטנטים ב"מהפכה המהוללת" (חילוף השלטונות באנגליה) – כך שפופ לא יכול היה להתקבל כקתולי לאוניברסיטה ונאלץ להשיג השכלה בכוחות עצמו. גם מבחינה פיזית סבל פופ כל חייו מחולי שעיקם את גבו – הוא התנוסס לגובה של 1.37 מטרים, לא בדיוק נתון שובה לב. ואכן נותר רווק ערירי עד סוף ימיו.

ולמרות ואולי בגלל כל נתוני הפתיחה הללו – האופטימיות נושבת מכל שורה ושורה ביצירתו של המשורר, וכמו שכותב המתרגם במבוא למסה: פופ רואה את עולמנו כטוב בכל העולמות האפשריים, בדומה לרעיון שפיתח הפילוסוף גוטפריד לייבניץ, בן המאה ה-17, לפיו האל ברא את העולם המיטבי שיכול היה להיווצר, כולל הרע והקשיים שבו. נוסף ליצירותיו שזכו להכרה בחייו, נודע פופ גם בזכות תרגומיו ליצירותיו של הומרוס.

"מסה על האדם" אינה עוסקת רק באופטימיות. מבטו של פופ הוא כמבט של אדם העומד מן הצד, מכיר את תחלואי האנושות ומלווה אותם בחיוך מריר – משועשע. הספר מחולק לארבע איגרות: האדם והיקום, האדם כיחיד, האדם והחברה, האדם והאושר. כל איגרת מהווה מערכת יחסים בין האדם לסביבתו.

אלכסנדר פופ, "מסה על האדם", תרגום מאנגלית ומבוא: צור ארליך, הוצאת דחק, מרץ 2024

שתפו: