מוסיקולוג מומחה מפריך מיתוסים וחושף את עולמו הפנימי והרוחני של המלחין המפורסם בעולם

דינה גורדון | 7 במרץ 2024 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

איך לכתוב על יצירותיו של בטהובן במילים?

המלחין לודוויג ואן בטהובן נפטר במארס 1827 בגיל חמישים ושש. בהלווייתו השתתפו עשרות אלפי מעריצים נלהבים, והיא הייתה הגדולה ביותר שנראתה בווינה מעולם. רובם הגדול לא החליפו איתו מילה בחייו, ובוודאי לא היו נהנים לבלות במחיצתו. לא היה לו עניין באנשים, לא במעריציו ולא במבקריו, וגם לא בנסיכים בעלי שררה שרצו להיות הפטרונים שלו. לא פעם הוא העליב את אורחיו כאשר ניאות, בחמיצות פנים, לקבל אותם בביתו הדל והמוזנח. גם לא היה לו עניין או ידע בשום תחום אחר. המוסיקה הייתה מבחינתו התכלית והייעוד, השליחות הקדושה של חייו.

בתוך המצוקות והאלימות שחווה בטהובן מגיל צעיר, המוסיקה הייתה עבורו המתווכת בין החומר לרוח, הגשר בין הארץ לשמים, מסביר נורמן לברכט, מבקר מוסיקה קלאסית וסופר, בספרו על המלחין ועל יצירותיו שתורגם כעת לעברית.

איך אפשר לכתוב על המוסיקה של בטהובן במילים בלי להשתמש במונחים אקדמיים מתאוריית המוסיקה, שקורא שאינו בקי בהם יבין? זה מה שלברכט ניסה לעשות בספרו. ב-100 פרקים קצרים הוא מציג 100 יצירות של בטהובן, חלקן ידועות יותר ואחרות פחות. בשפה רגשית, עשירה ונרגשת, מתאר לברכט את היצירות ואת הביצועים השונים שלהן על ידי נגנים וירטואוזים שונים. התיאורים מפורטים לעתים ומייגעים עד לזרא, ולעתים מסקרנים ומלהיבים עד שמתעורר רצון עז להקשיב לאותה יצירה, גם אם היא מוכרת מאוד.