כשבני האינקה כבשו את אירופה

בספרו הנפלא "הסיפורים הגנוזים" מציג קארל צ'אפק דמויות מיתיות וממציא להן סיפור אחר ושונה כך שכל העלילה המקורית משתנה לחלוטין. כך, למשל, בסיפור "לוט ואהבת המולדת", לוט מסרב לצאת מסדום, מתווכח עם המלאכים על מידת רשעות אנשי עירו ובהתקף פטריוטיות בורח בחזרה אל העיר. אף שהסיפור מסתיים בסירובו לצאת מהעיר, הקורא אינו מסתפק בסיום ומוסיף לגלגל במוחו את הסיפור שהתחיל ב"מה היה אילו" – מה היה אילו לוט לא היה נותר במערה עם שתי בנותיו, מה היה אילו עמון ומואב לא היו נולדים ובתוך זה גם לא רות המואבייה – סבתו של דוד המלך.

מהלך זה של ההיסטוריה החלופית שצ'אפק מבצע איננו חדש כמובן. בספרות קיימים מאות ואלפי ספרים המפליגים אל העבר, משנים בעלילה או בדמות משהו מהותי ואז משם יוצאים למציאות חדשה.