המדע החדש של "הפליאה"

"הדבר היפה ביותר שאנחנו יכולים לחוות הוא המסתורין. זהו הרגש הבסיסי העומד בבסיסה של אמנות אמיתית ומדע אמיתי. כל מי שאינו מכיר רגש זה וכבר אינו יכול לחוות פליאה, וכבר אינו יכול להשתאות – חשוב כמת, ועיניו מעומעמות", כך כתב אלברט איינשטיין לפני כמה עשורים. אבל מהי אותה חוויה מסתורית של השתאות או פליאה?

בעת העתיקה נביאים או נזירים סיפרו על חווית הפליאה מתוך חזיונות של מפגשים מסתוריים עם האל, כמו משה עם הסנה הבוער. בתקופה מאוחרת יותר כתבו עליה סופרים ומשוררים, כמו ויליאם בלייק, המשורר הבריטי מהמאה ה-19 שמצא עולם ומלואו בתוך גרגיר של חול. בימינו רבים אולי מכירים את תחושת הצמרמורת או הנשימה שנעתקת מול פסגות של הרים מושלגים, מול הצורות הגיאומטריות של פתיתי שלג או לשמע צלילי הסימפוניה התשיעית של בטהובן.