ספר חדש מבהיר כמה מיתוסים על הכלא המפורסם בגרמניה, אך שוכח שגם הם חלק מהאמת

דינה גורדון | 6 באוקטובר 2022 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

מאחורי הקלעים של הבריחות הנועזות מקולדיץ

גוסטב רות'נברגר, מפקד מחנה השבויים בקולדיץ שבגרמניה, ערך מדֵי ערב סיור מדוקדק במתחם המחנה. הגזרה האחרונה בסיור שלו הייתה השביל המוביל לשער. שומרים עם מקלעים ניצבו לאורך השביל ושני שומרים נוספים שמרו על השער.

בלילה אחד בספטמבר 1943, הופיע רות'נברגר על השביל מלווה בשני חיילים עם רובים. הוא צעד בביטחון לעבר השומר הראשון על השביל וצעק: "יש ניסיון בריחה בצד המערבי. תודיע מייד למפקדת המשמר". השומר המבוהל הצדיע, נקש בעקביו ורץ למלא אחר הפקודה. רות'נברגר ניגש לשומר השני והשלישי שעמדו על השביל והאיץ בהם עם פקודה דומה. כשרות'נברגר ושני החיילים הגיעו לשער המחנה, השומרים התפלאו לראות שהם באו להחליף אותם מוקדם מהרגיל. "אתם משוחררים מוקדם היום", הוא זרק לעבר אחד מהם. "תן לי את המפתח לשער".

מבט מדוקדק היה מגלה שרות'נברגר נראה שונה מעט באותו יום. השפם שלו היה עשוי משערות של מברשות גילוח והודבק בדבק. המדים שלו נתפרו משמיכות השבויים ונצבעו באפור של המדים הנאצים. צלב הברזל על חזהו נעשה מאבץ שגולף מגג הבניין ועוצב בעזרת סכין מטבח חמה. נרתיק האקדח שלו היה מקרטון שנצבע במשחת נעליים, ומתוכו בלטה חתיכת עץ שנראתה כמו האקדח האוטומטי שלו. החיילים שאיתו נשאו רובים מדומים עם קנה מעץ שנצבע בעיפרון כהה, בריח שעוצב מברזל של מסגרות המיטות, והדק שעוצב מסכו"ם.