מעטים שרדו את ההפצצה על הירושימה. מעטים עוד יותר שרדו בלא פגע ומבלי לסבול מבעיות בריאות קשות. קלריה פאלצ'יקוף היא אחת מהן. זה סיפורה
דורית דינור | 15 באוקטובר 2020 | תרבות ואמנות | 4 דק׳
ביקורת ספר: לשרוד את הירושימה
"לא היה רעש בכלל. רק אור בוהק ומסנוור והרס מזעזע. קירות ביתנו עפו כמו קלפים ונפלנו על הרצפה קבורים בערימות של מרצפות וקרשים. ואז הייתה חשכה שחורה כזפת, וריח... אני חושבת שחלפו חמש דקות לפני שניסיתי לזוז. משהו רטוב טפטף על פניי. הושטתי יד והרגשתי שזה היה חם, ככל הנראה דם, אבל היה חשוך מדי מכדי לראות. אולי לא יכולתי לראות, אולי התעוורתי! העיניים שלי התאמצו לראות בחשיכה".
הקטע לקוח מזיכרונותיה הכתובים של קלריה פאלצ'יקוף (Kaleria Palchikoff) שהייתה בת 24 ב-9 באוגוסט 1945 – ביום בו הטיל מטוס התובלה האמריקני "אנולה גיי" פצצת אטום על הירושימה.
פאלצ'יקוף הייתה אחת מהניצולים הבודדים שידעו אנגלית. מיד לאחר האסון היא רואיינה באריכות על ידי חיל האוויר האמריקני שערך סקר על השפעות הפצצה. על בסיס הראיונות האלו ועל בסיס היומנים שכתבה, הנציח בנה אנטוני דראגו את סיפורה בספר חדש.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
מעטים שרדו את ההפצצה על הירושימה. מעטים עוד יותר שרדו בלא פגע ומבלי לסבול מבעיות בריאות קשות. קלריה פאלצ'יקוף היא אחת מהן. זה סיפורה
