כניסה
הרשמה לניוזלטר

מה גורם לאנשים להתרוצץ בכל רחבי העולם כדי לחזות בשתי דקות של חשכה מוחלטת באמצע היום

נורית ענתי | 7 בדצמבר 2017 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

ציידי הליקויים

עמדנו מתנשמים בצהרי היום על פסגת ההר המושלג. נותרו עוד מספר דקות – מספיק כדי לשתות כמה לגימות של מים ולהוציא את העדשות המושחרות מהתיקים. מסביב השתרעו מישורים ריקים עד האופק, ואנחנו על ההר הבודד והמושלג, שפיץ געשי בלב המישורים בטורקיה.

״זה מתחיל״ נשמעה קריאה, וכולם הרימו את מבטם לשמים הכחולים. השמש זרחה, בלא כל ענן. צהרי יום מושלם. התאמצתי להסתכל, דרך העדשה המושחרת שהבאתי איתי, וראיתי שבצידה האחד של השמש יש חלק קטנטן נגוס. זה מתחיל.

תמונת אילוסטרציה: Fotolia

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
אורין גנץ, "לעוף עם כנפיים שבורות", הוצאת אוריון, אוקטובר 2025
מנטרות מתוך האבל: ספרה של אם ששבה להאמין בחיים

דינה גורדון

דוד מנחם, "שלום במרומיו", הוצאת ידיעות ספרים, 2025
הזקנה, הרב והלולב

נדב רט

אריק ויינר, "סוקרטס אקספרס", מאנגלית: עפר קובר, ספטמבר 2025
להחזיר את הפילוסופיה לרחוב

גלית דהן קרליבך

קתי מילקמן, "איך להשתנות", הוצאת מטר, מרץ 2025
הכישלון איננו באופי – הוא בשיטה

חיים אבייב

ג’ונתן היידט, "דור בחרדה", ידיעות ספרים, יולי 2025
הילדות שנגנבה: מדוע הילדים שלנו חרדים יותר מאי פעם?

נדב רט

דייוויד ברוקס, "ההר השני", תרגום מאנגלית: מרים שפס, הוצאת אור עם, ספטמבר 2025
שני ההרים של דיוויד ברוקס

דינה גורדון

שתפו: