ג׳יימי נולד עם תסמונת דאון. מה שקרה אחר כך הפתיע את כולם. ״החיים עם ג׳יימי לימדו אותי לוותר על כל הציפיות ולראות את העולם כל יום מחדש״, מספר אביו בראיון לאפוק טיימס
דינה גורדון | 3 במרץ 2017 | פסיכולוגיה | 9 דק׳
״אנחנו יכולים להתמודד עם זה״
מייקל ברובה הרגיש שכל החיים עוד לפניו. הוא עדיין לא הגיע לפסגה, אבל כבר ראה אותה קרובה מתמיד. ג׳אנט, אשתו, קיבלה משרה כמרצה לספרות אנגלית מודרנית ולימודי מגדר באוניברסיטת אילינוי, שבה גם הוא עבד כמרצה לספרות אמריקנית ואפרו-אמריקנית. הוא חשב שסוף סוף הם יוכלו להרשות לעצמם קצת יותר רווחה כלכלית.
בנם ניק, בן החמש, גדל להיות ילד מבריק, בין המצטיינים במבחני האינטלגנציה הארציים, שיותר מכל רצה אח או אחות לשחק איתם. כשג׳אנט נכנסה להריון, בגיל 36, השמחה של כולם הייתה מושלמת. הם ציפו ללידה שגרתית, למרות שאולי לא כל כך פלאית ואפופת קסם כמו שהייתה הלידה הראשונה.
בשבוע ה-18 להריון, הציעו להם לעשות בדיקת מי שפיר. האמת שהיו כמה תופעות מוזרות בהיריון, אבל הם החליטו להסתפק בבדיקת אולטרה סאונד. כפי שהסבירו להם, בדיקת אולטרה סאונד מגלה כל בעיה רצינית, מלבד תסמונת דאון, וכאשר מבצעים בדיקת מי שפיר קיימת סכנת הפלה.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו