כניסה
הרשמה לניוזלטר

אחרי שהשתתפה בתחרויות ג'ודו עם יעל ארד, החליטה אירית אקסלרוד לשנות כיוון והפכה לאחת האדריכליות המינימליסטיות הידועות בארץ

צוות מגזין אפוק | 4 במרץ 2014 | תרבות ואמנות | 4 דק׳

המקסימום של המינימום

"הדממה מחוץ לעיר הורגת אותי", אומרת לי אירית אקסלרוד בתחילת הראיון. "אני חייבת לגור במרכז העיר, איפה שיש מכוניות ואנשים, בתי קפה וחנויות".

למה?

"אני חייבת לגור במקום שממנו אני יורדת למטה והכול נמצא בהישג יד".

אירית אקסלרוד | צילום: יאירה יסמין

אירית אקסלרוד | צילום: יאירה יסמין

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
ד"ר מרי-פרנסס או'קונור, "המוח המתאבל", הוצאת תכלת, יולי 2026
למה אנחנו מחכים למי שלא יחזור?

עידו פוקס

ירון בוסקילה, "הם מורתעים! ביום שבו נפרצה הקונספציה", מדיה 10
העיקר לא להביך את הרמטכ"ל

מאיה מזרחי

מג ג'וזפסון, "אתה כועס עליי?", הוצאת כתר, ספטמבר 2026
כשלהיות בסדר עם כולם בא על חשבוננו 

חיים אבייב

תמרה טילמן, "סרנדיפיטי ושלושת נסיכי סרנדיפ", הוצאה עצמית, ספטמבר 2026
בעקבות הגמל: ההיסטוריה המפתיעה של המקריות

מאיה מזרחי

ברונו פרייזנדרפר, 12 משפטים ששינו את העולם, מגרמנית: עירד בן יצחק, הוצאת עם עובד, 2026
הפילוסופיה חוזרת לרחוב

גלית דהן קרליבך

מיכל זמורה, גדולה מסך חלקיי, ידיעות ספרים, ספטמבר 2026
"מה עוד אני יכולה לתת אחרי שכבר נתתי הכול"

חיים אבייב

שתפו: