כניסה
הרשמה לניוזלטר

אחרי שהשתתפה בתחרויות ג'ודו עם יעל ארד, החליטה אירית אקסלרוד לשנות כיוון והפכה לאחת האדריכליות המינימליסטיות הידועות בארץ

צוות מגזין אפוק | 4 במרץ 2014 | תרבות ואמנות | 4 דק׳

המקסימום של המינימום

"הדממה מחוץ לעיר הורגת אותי", אומרת לי אירית אקסלרוד בתחילת הראיון. "אני חייבת לגור במרכז העיר, איפה שיש מכוניות ואנשים, בתי קפה וחנויות".

למה?

"אני חייבת לגור במקום שממנו אני יורדת למטה והכול נמצא בהישג יד".

אירית אקסלרוד | צילום: יאירה יסמין

אירית אקסלרוד | צילום: יאירה יסמין

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
פנחס גולדשמידט, "זיכרונות ממוסקבה", הוצאת ידיעות ספרים, ינואר 2026
המאבק השקט על תחיית יהדות רוסיה

חיים אבייב

אופיר טושה גפלה, "במחילה מכבודה של אשת המערות", הוצאת כתר, מאי 2025
המרד השקט של האיש שרצה רק לקרוא

מאיה מזרחי

אילעאי עופרן, "קול דמי אחיך", ידיעות ספרים, אוקטובר 2025
בין אחים לאויבים: אזהרה מהעבר ושאלות להווה

דינה גורדון

שרית אופק, "למות", התחנה, מרץ 2026
ברגע שאין עוד מה להציל

דינה גורדון

ירום הלוי, "הזיכוי - המסע אל החופש של רומן זדורוב", הוצאת עם עובד, ינואר 2026
כמו אצל קפקא, רק במציאות הישראלית 

גלית דהן קרליבך

אלן קאר וג'ון דייסי, "הדרך הקלה לשינה טובה יותר", תרגום דפנה לוי, הוצאת בבל, מרץ 2025
הטעות הגדולה של הסובלים מנדודי שינה

דינה גורדון

שתפו: