היום הזה התחיל רגוע ושקט. קמתי בבוקר והחלטתי לבקר במוסד מולדתי האקדמי, הטכניון. ומאחר שאיני נוהג להותיר את חבריי באפלה, טרחתי לכתוב על קיר הפייסבוק שלי כי אני מתעתד לצאת בכל רגע למעוז המהנדסים, ומי מהם אשר נמצא בטכניון באותו יום, יוכל לבוא עם ספרי החדש באמתחתו כדי שאחתום עליו. זו הייתה כל מטרת הביקור: לחתום על ספרים, ולבלות את היום בעיון בכמה ספרים נבחרים בין כותלי הספרייה. ברם, לחיים ולרשת החברתית רצון משלהם.

על סף צאתי מהבית שלח אלי חבר הודעה פרטית בפייסבוק. יש ברשותו קוואדקופטר – כלומר, מטוס זעיר ללא טייס – שהוא מתכנן, כך אמר, להעלות לאוויר לניסוי קטן במהלך היום בטכניון. הוא הציע לרתום את ספרי לקוואדקופטר ולהטיס אותו בכל רחבי הקמפוס, כסוג של פרסומת משעשעת ועתידנית לדרך בה יבוצעו משלוחי ספרים בעתיד, וגם כפרסומת לספר עצמו באותה נשימה.

הסכמתי מיד לרעיון, ושלב ההתארגנות יצא לדרך. חבר אחד הודיע לי שכבוד הנשיא שמעון פרס בטכניון באותו יום, ובוודאי ישמח לקבל במשלוח מוטס את הספר ישירות לידיו. חבר אחר דאג שאראה ייצוגי, והציע להביא לי חולצה מכופתרת וז'קט מגוהץ. אחר שאל אם אני זקוק למצלמה כדי לתעד את הטיסה הספרותית, ואחרים הזהירו מפני הניסיון לשלוח את הספר דרך האוויר לנשיא פרס מבלי לבקש קודם את רשות אנשי הביטחון המלווים אותו. התכנית המוגמרת החלה להתגבש כאילו מעצמה, כשהיא מונחית בכוחם של מספר חברים שמעולם לא נפגשו לפני כן, וכל אחד מהם תורם פיסה של תובנה משלו לתצרף המורכב של המטלה שעל הפרק.

אירוע זה, שהתרחש לפני מספר חודשים, עשוי להישמע דמיוני לאלו מאתנו שאינם מתייעצים תכופות עם הרשת החברתית, אך מקרים דומים מתחוללים מדי יום, ומאפשרים לפרויקטים ולמיזמים לקום לחיים במהירות וביעילות. סודה של הרשת החברתית טמון ביכולת שהיא מקנה לכל אדם "לדבר" או לפתוח ערוץ תקשורת עם רבים אחרים, כשהוא עוקף בתהליך את כל שומרי הסף של הדור הקודם. בעבר, כדי שאדם יחיד יוכל להעביר הודעה לרבים, היה עליו להשתמש בעיתון, ברדיו, או בטלוויזיה. העלויות הגבוהות של ניהול ותחזוקת כל אחד מערוצי התקשורת הללו, וידאו כי יוקמו "שומרי סף" שידאגו לסנן חומר שאינו הולם, או שאינו חשוב מספיק. וכך הוגבלו בני האדם הרגילים – כלומר, אלו שלא התברכו בתקציבים הנחוצים לפרסום באותם ערוצים – לשיחות בין אדם לחברו, או לכל היותר לשיחות קבוצתיות במסיבות סלון.

הרשתות החברתיות שינו את הדרך בה אנו מתקשרים אחד עם השני. באותה הקלות בה אני מדבר עם חבר בודד, אני יכול לשגר הודעה לכמה אלפי חברים. אני רותם, למעשה, את הבינה הקולקטיבית של חבריי לטובת מטלה אחת מוגדרת.

כמובן, יש שיגידו שאין חברים אמיתיים ברשת החברתית. אך זוהי היצמדות לטפל, ולא לעיקר. לפי ספרה החדש Going Viral של פרופ' קרין ברזילי, הקשרים ברשתות החברתיות מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: קשרים חזקים, שהם בעיקר בני משפחה וחברים קרובים בעולם הפיזי, וקשרים חלשים – שהם כל יתר ה"חברים" שלנו. קבוצות חשיבה המורכבות מקשרים חזקים בלבד אינן מספקות תוצרים חדשניים או יצירתיים במיוחד. אין פלא בכך, מאחר שרוב חברי הקבוצה מגיעים מרקעים דומים.

אך מה קורה כאשר קבוצות החשיבה מורכבות מקשרים חלשים? כל קשר חלש שכזה מגיע בדרך כלל מרקע שונה, ניחן בצורת חשיבה שונה משל האחרים, ויכול לתרום תובנות ודרכי חשיבה שונות וייחודיות יותר מאלו של כל קשר חזק נוסף שהיה מצורף לעיסה. בדרך זו צצים ומפותחים רעיונות חדשים מתחומי ידע, עניין ומומחיות שונים. בדרך זו ניתן להגיע לחדשנות אמיתית.

העתידן הנודע אלווין טופלר תיאר בספרו "הגל השלישי" את הדרך בה גלים של דרכי חשיבה וטכנולוגיות חדשניות מכים בזה אחר זה בהווה ונשברים על גבם של אלו שאינם מוכנים להשתנות ביחד עם ההתקדמות. הרשתות החברתיות מייצגות את אחד מאותם גלים הרי-גורל, שבזכותם יוכלו חברי המין האנושי לתקשר בינם לבין עצמם ברמת חופש שלא הייתה קיימת בעבר, ולהגיע לפיתוחים משותפים ומבריקים.

הקוואדקופטר שוגר בהצלחה באותו יום בטכניון, כשהוא נושא עמו את ספרי ומציג אותו לראווה בכל רחבי המוסד. הוא חצה את רחבת הדשא הגדולה, נכנס לפקולטה למדעי המחשב (דרך הדלת הקדמית) בריחוף, עלה במדרגות והגיע למעבדה אליה היה שייך. כל תנועה שלו תועדה על ידי חבר שצילם. וחבר אחר ערך את סרט הצילום הסופי והעלה אותו ליוטיוב, שם ניתן למצוא אותו עד עצם היום הזה. והספר? בזכות כוחם של ההמונים הוא הצליח לצאת במהדורה שנייה.