את התכונה הזו חשוב לפתח, לא רק בשדה הקרב, אלא במיוחד בחיים הרגילים

ירון בוסקילה | 8 במרץ 2023 | מחשבות | 4 דק׳

איך לקפוץ על רימון?

במהלך מלחמת לבנון השנייה, עם סיומה של משימה ארוכה ומורכבת אליה נשלחתי, רצתי אל מכשיר הטלפון כדי להתקשר למשפחה ולקבל מעט מידע על המתרחש בארץ. בעיקר רציתי לוודא שחבריי ומכריי אינם נמצאים ברשימת הנפגעים שהתפרסמה בחדשות. לצערי, הטלפון קרס מכמות ההודעות הקוליות שהמתינו לי במכשיר. הראשונה שבהן הייתה: "רועי קליין נהרג! רועי קפץ על רימון בניסיון להציל את חייליו ונהרג!"

בימים שלאחר האירוע, ואף שנים רבות אחר כך, עלתה וחזרה השאלה: מה הייתה התכונה שגרמה לו בהחלטה של פחות משנייה לקפוץ על רימון בידיעה ברורה כי יסיים את חייו? ואותי הטרידה לא פחות השאלה: כיצד התכונה הזו הפכה כה מרכזית בחייו עד כי ברגע המבחן הגדול ביותר הוא נשאר נאמן לה גם במחיר החיים עצמם?

מבין אוסף התכונות אליהן נחשפתי במסלול חייו הייחודי של קליין, בלטה מעל לכול תכונת היושר. זו שימשה עבורו ככלי כמעט אינסטינקטיבי לקבל החלטות – קטנות או הרות גורל. לדוגמה, אחותו סיפרה לי שכאשר היה קליין חייל צעיר, לילה אחד הוא חזר לביתו מתרגיל צבאי בשעה מאוחרת. כאשר ניסה לפתוח את דלת ביתו גילה שהיא נעולה. מפתח הבית הוכנס בצד השני של הדלת באופן שלא אִפשר לפתוח את הדלת מבחוץ. אדם ממוצע היה נוקש בדלת או מצלצל בפעמון כדי שיפתחו לו, אך קליין נהג אחרת. מה עשה קליין? הוא פרס את המעיל הצבאי בכניסה לבית ונשכב לישון עליו.