אחרי שלושה חודשים של מחאות המוניות, שבירת חלונות והצתת שרפות, החליט עמנואל מקרון שאת רפורמת הפנסיה שלו הוא יעביר בכל זאת.

הסאגה החלה כאשר ממשלת צרפת הבינה שאין לה רוב בבית התחתון של הפרלמנט שיאפשר לה להעביר את החקיקה (כדי להעביר אותה היא נזקקה לתמיכה של מחוקקים מהאופוזיציה). ולכן החליטה להפעיל סעיף בחוקת צרפת המאפשר לה לדלג על הצבעה בפרלמנט, בתמורה להצבעת אי אמון נגד הממשלה, אותה היא שרדה.

בשלב הבא נאלץ להמתין מקרון לאישור "המועצה החוקתית של צרפת", הסמכות החוקתית הגבוהה ביותר במדינה המורכבת בעיקר מפוליטיקאים ומשופטים לשעבר, כדי שתיתן את ברכתה למרכיבים העיקריים ברפורמת הפנסיה שלו. עיקר פעילותה של המועצה הוא לקבוע האם חוקים המוצעים תואמים את החוקה.

עיקרה של הרפורמה קובע כי גיל הפרישה בצרפת יעלה מ-62 ל-64. ממשלתו של מקרון טוענת כי העלאת גיל הפרישה חיונית להגברת שיעורי התעסוקה ולבלימת גירעונות במערכת הפרישה הציבורית. מנגד, איגודי העובדים טוענים כי העלאת גיל הפנסיה תעניש באופן לא פרופורציונלי את השכבות החלשות, להן אמצעים פחותים, וכי ישנן אפשרויות אחרות לאזן את המערכת הפנסיונית, כגון העלאת המס על עסקים ובעלי ממון.

המועצה דחתה את דרישת האופוזיציה לקיים משאל עם על חוק פנסיה חלופי שישאיר את גיל הפרישה על 62 (ב-3 במאי צפוי דיון נוסף במועצה בעניין זה), וגם דחתה מספר סעיפים מהרפורמה המקורית שרצה להעביר מקרון. עם זאת, ב-14 באפריל היא אישרה את עיקרה, ויום לאחר מכן חתם מקרון על רפורמת הפנסיה והפך אותה לחוק רשמי.

בעוד שפסיקת המועצה מייצגת ניצחון פוליטי גדול למקרון, ההתנגדות לרפורמה לא צפויה לדעוך בקרוב. שיעור ההשתתפות בשביתות ובמחאות ההמוניות הצטמצם, אך האיגודים ומפלגות האופוזיציה התחייבו להמשיך בפעולותיהם ההמוניות, עובדה המבשרת על מחאות רחוב נוספות.

מעורר מחשבה? לתגובות ומחשבות ניתן לכתוב לנו ל:
לחץ כאן