מה קורה בלימודי סין בארץ ובעולם, איך זה מתחבר לארכיונים שנסגרו בסין ולזרוע הרכה של משרד התעמולה הסיני
16 בדצמבר 2018 | גיאו-פוליטיקה | 9 דק׳
כיצד האקדמיה מטעה את הציבור בנוגע לסין
פרופ' רוברט ביקרס (Robert Bickers), מומחה להיסטוריה של סין המודרנית באוניברסיטת בריסטול שבבריטניה, נזכר בימי התום של תחילת שנות ה-90. ביקרס, אז חוקר סין מתחיל, ביקר בהתרגשות בארכיון ההיסטורי שזה עתה נפתח בנאן-ג'ינג. בראיון לעיתון ההונג-קונגי "סאות' צ'יינה מורנינג פוסט", במאי 2017, הוא תיאר בנוסטלגיה כיצד היה צופה בפקיד הארכיון עובר על התיקיות שביקש להשאיל, ותולש מהערימה דפים שבהם מצא מילות מפתח רגישות. לבסוף כשסיים, היה מושיט לביקרס את מה שנותר.
כיום, הסביר ביקרס, זה כבר לא יקרה. פשוט משום שמרבית הארכיונים שהיו רלוונטיים למחקרו סגורים, ובאלה שנפתחו חלקית לציבור, חסרים חומרים שהוא מעוניין לעיין בהם כדי לכתוב המשך לספרו (*Out of China, 2011), עליו היה מועמד לפרס וולפסון להיסטוריה. הסיבה הרשמית לסגירת הארכיונים היא כדי להפוך את החומרים לדיגיטליים. "במקום לקבל את החומרים כמקשה אחת, אתה מקבל כל מסמך בנפרד, וכך אתה לא יכול לדעת מה חסר [בהם]", אמר ביקרס. הרשויות יכולות להריץ בקלות בדיקה למציאת קבצים או מילים רגישות, כמו טיבט או שין-ג'יאנג ואז להסיר את הקבצים האלה.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
