1 בשלוש השנים האחרונות (2017-2014) הארגון לחקר קונפליקטים חמושים (CAR) שמושבו בבריטניה, ביצע מחקר שטח בסוריה ובעיראק, כדי להתחקות אחר מקורות הנשק של דאע”ש. הארגון בדק יותר מ-40 אלף כלי נשק, תחמושת ורכיבים כימיקליים ששימשו לייצור פצצות שארגון הטרור השאיר מאחור או איבד בקרבות.

2 בניגוד לדעה הרווחת בתקשורת, כי מרבית הנשק הגיע מארה”ב לאחר שסיפקה אותו לכוחות המורדים שנלחמו בדאע”ש, המחקר גילה שיותר מ-50 אחוז מהתחמושת ומהנשק שהחזיק דאע”ש הגיעו מסין ומרוסיה. כ-30 אחוז מהנשק וכ-20 אחוז מהתחמושת הגיעו מהאיחוד האירופי (מדינות במזרח אירופה) והשאר – ממדינות אחרות.

3 הנה נתון מעניין נוסף: כ-60 אחוז מהנשק שהוחזק על ידי דאע”ש יוצר לפני 1990. רק כ-15 אחוז מהתחמושת יוצרה בעשור האחרון.

4 וגם: כ-40 אחוז מהטילים נגד טנקים שהוחזקו על ידי ארגון הטרור בעיראק, יוצרו בארבע השנים האחרונות – התקופה שבה הארגון השתלט על עיראק ועל סוריה. מדינות באיחוד האירופי ייצרו כ-20 אחוז מהם.

5 ככל הנראה הנשק שייצר האיחוד האירופי נמכר לארה”ב, הועבר לאחד הצדדים בקונפליקט הסורי, והגיע לבסוף לידי דאע”ש. שרשרת האספקה – מהיצרן ועד ארגון הטרור – ארכה לא יותר מחודשיים.

6 במקרים רבים שתועדו, גורמים שונים לאורך שרשרת האספקה ניסו להסתיר את מקור הנשק. הם הוציאו אותו מהארגזים המקוריים שבהם הוא אוכסן, ארזו אותו מחדש, ואף נעשו ניסיונות למחוק את המספרים הסידוריים שהוטבעו עליו במפעל כדי להסתיר את מקורותיו.

7 ממצאי המחקר ממחישים עד כמה קשה לשלוט ביעד שאליו נשלח הנשק, כאשר מדובר בקונפליקט שנלחמים בו מספר גורמים שונים. נשק שמיועד ל”קבוצה טובה” מגיע בקלות לידיהן של “קבוצות רעות”.