תוכנית הגרעין של צפון קוריאה אינה יוזמה של מדינה סוררת אחת. על הטילים ועל מערכות השיגור שברשותה נמצאות טביעות אצבעות רבות של מדינות המקדמות בו זמנית וביחד את תוכניות הנשק והגרעין שלהן, ופועלות במעין רשת של שיתופי פעולה: סין, רוסיה, איראן, סוריה ופקיסטן.

כדי לקבל מושג כיצד פועלת הרשת, צריך לחזור לשנות ה-70, כשסין מחזקת את קשריה הצבאיים עם משטרו של סדאם חוסיין. אדוארד טימפרלייק, שהיה אנליסט בשירותי הביון האמריקנים והתמחה בניתוח צבא סין, כתב בספרו Red Dragon Rising כי סדאם חוסיין קיבל, בשנות ה-70, שני טון אורניום מועשר בדרגה נמוכה מכור גרעיני של צבא סין. חוסיין חלם להשיג פצצה גרעינית, אבל חלומו נמחק בשניות בידי מטוסי קרב ישראליים ב-1981. תקיפה שלא מנעה מחוסיין להתקדם במשעול הגרעיני, וב-1988 הוא השיק תוכנית להעשרת אורניום באמצעות צנטריפוגות, בדומה למה שהאיראנים עושים כיום, ואת הרכיבים הדרושים לכך הוא קיבל, שוב, מהסינים, כפי שפורסם ב"פייננשל טיימס".