גם הטלוויזיה החינוכית חתמה על הסכם עם CCTV לפני כחצי שנה. במסגרת ההסכם יופקו 100 פרקים לסדרה חדשה ללימודי סינית. “יכול להיות שהמימון המלא או החלקי יהיה של הסינים כחלק מהרצון שלהם להפיץ את התרבות הסינית בעולם. עכשיו אנחנו במגעים לשיתופי פעולה נוספים״, אמר לכלכליסט בדצמבר אלדד קובלנץ, מנכ״ל החינוכית.

עברה חצי שנה, ולישראל הגיעה מאז כמות גדלה של סינים שסגרו עסקאות גדולות אחרות. כפי שכתבנו כאן בגיליון מארס, עסקאות רבות עם חברות ממשלתיות סיניות לא מתבצעות רק למטרות עסקיות. הן משמשות ככלי של המשטר הסיני להרחיב את השפעתו. כך גם לגבי העסקאות עם תחנת הטלוויזיה CCTV או עם כלי תקשורת סיניים אחרים, שעשויות להיות להן השלכות מרחיקות לכת שחשוב להכיר.

מתברר שיותר מעשור, המפלגה הקומוניסטית הסינית משתמשת ב-CCTV כדי להוציא לפועל אסטרטגיה שמטרתה להחדיר את מסריה ואת האידיאולוגיה שלה למדינות זרות שאליה היא נכנסת דרך קשרים עסקיים.

נשמע הזוי? רחוק מהמציאות? במסמך שכותרתו “מחקר לגבי יעילותה של התעמולה מחוץ לסין״, שפרסמה ב-2004 סוכנות הידיעות “שין-חואה״, השופר הרשמי של המשטר הסיני, אף הוגדר קהל יעד שאליו יש להגיע כדי להחדיר את אותה תעמולה – אנשים ממעמד בינוני-גבוה במדינות היעד, כמו פוליטיקאים, אנשי עסקים, עיתונאים ואנשי אקדמיה, “מפני שהם שולטים בכוח הפוליטי או הכלכלי ויש להם השפעה על האידאולוגיה ועל דעת הקהל במדינות האלה״.

“אנחנו צריכים להתיידד במיוחד עם האנשים המפורסמים בגופי התקשורת הזרים״, נכתב במסמך, “אנחנו צריכים לפתח איתם קשרים אינטימיים, ובעזרתם לבצע היטב את עבודת תעמולת החוץ״.

כך תמרנתי את מייסד CNN

לפני שנכיר את השותף שחתם על הסכמים ארוכי טווח עם ערוץ 10 והחינוכית – תחנת הטלוויזיה הממשלתית הסינית CCTV – חשוב להבין את אותה תעמולה ומטרתה.

הסיפור הזה מתחיל בתחילת שנות ה-90, אחרי הטבח בכיכר טיינאנמן. מחלקת התעמולה הסינית מבינה שהתדמית של מנהיגי סין בעולם נפגעה, ומתחילה לחשוב כיצד לשנות אותה. ממדינה הנתפסת בתור כזו המבצעת טבח המוני בבני עמה, היא מנסה לצייר את סין בעיניי העולם כמדינה יציבה ושלווה שעובדת קשה כדי לצמצם את העוני בתוכה.

כדי להשיג זאת, “צריך לשלב את עבודת התעמולה לתוך המיינסטרים של החברה המערבית ולתוך הקשרים העסקיים״, כתב ב-2003 הוּאָנְג צ׳יוֹנְג-ג׳י, שהיה ראש מחלקה במשרד ה״חזית האחידה״, המשרד שאחראי בין היתר על תיאום פעילויות סיניות מחוץ לסין. “במקביל, אנחנו צריכים לחזק את הקשר שלנו עם התקשורת הזרה, בעיקר עם תקשורת המיינסטרים בארה״ב ועם הקבוצות התעשייתיות של שבע המדינות המערביות… לתת חסות לפעילויות לקידום הידידות [בין המדינות]… ובאופן זה ליצור חזית לתעמולה בחו״ל ולהרחיב אותה״, הוא כתב.

לא מדובר בדברים ערטילאיים, אלא במהלכים מעשיים שננקטו. למשל, ב-2004 נאם באוניברסיטה לענייני חוץ של סין גָ׳אוֹ צ׳י-הנג, מנהל משרד הפרופגנדה האחראי לתעמולה זרה, ואמר שמחלקת התעמולה הסינית הצליחה ליצור קשרים עם התקשורת הזרה ולהשפיע עליה: “יש לנו יחסים קרובים מאוד לא רק עם החברה הגדולים כמו טד טרנר (מייסד CNN, א״ל), אלא גם עם רויטרס, סוכנות הידיעות AFP, AP, עם בית ההוצאה לאור הגדול בצרפת, ועם החברה הגרמנית Bertelsmann – שהיא ההוצאה לאור הגדולה בעולם״.

ג׳או סיפר איך הוא שכנע את טד טרנר להוריד משידורי CNN את התמונה המפורסמת של האיש העומד מול הטנק ומנסה לעצור אותו בגופו, שצולמה בכיכר טיאננמן לפני הטבח שבוצע בסטודנטים שהפגינו שם ב-1989.

“טרנר שאל אותי: ‘האם CNN טובה?׳ אני עניתי לו שלא. הוא שאל אותי מדוע. אמרתי לו שבתחילת תכנית החדשות [של CNN] יש סצנות של אירועים פוליטיים בין-לאומיים, ובאחת מהן, איש סיני צעיר נעמד מול טנקים במהלך האירוע בכיכר טיאננמן. אמרתי לו שהוא הראה את הסצנה הזו כבר במשך 10 שנים.

“׳לא רק אנחנו׳, הוא ענה לי, ‘כל תחנות הטלוויזיה שידרו את הסצנה הזו׳. אמרתי לו שרק הוא [הראה את זה]. אנשים אחרים הפסיקו לפני זמן רב.

“לאחר מכן הוא אמר למנהל מחלקת החדשות הבין-לאומית שהיה לידו: ‘למה אתה עדיין מראה את הסצנה הזו? יש אירועים דומים גם באמריקה. חכה תראה איך אעניש אותך׳.

“[כששמעתי את זה] אמרתי לו שיגזור עליו עונש מוות על תנאי, וייתן לו [הזדמנות] לתקן את עצמו. [כמובן ש] באותם רגעים חשבתי שטרנר מתבדח, אבל מאוחר יותר שמעתי שהוא באמת העניש את המנהל ההוא וגם מחק את הסצנה״.

עלייתו ונפילתו של רופרט מרדוק

מחלקת התעמולה הסינית לקחה את עניין יצירת הקשרים עם אנשי תקשורת בחו״ל אף כמה צעדים קדימה. “התקשורת הזרה, במיוחד חלק מהתאגידים שאינם שייכים למדינה מסוימת, הם למעשה מוסדות מסחריים, ומטרתם הסופית היא לעשות כסף״, אמר ב-2002 ד״ר ווּ יוֹאוּ-רונג, מבית הספר של המפלגה. “אם זה המקרה, אנחנו יכולים להגביל אותם ולהשפיע עליהם באמצעות תקנות מסחריות. למשל, על ידי התאמת מערכת היחסים העסקית עם תאגידי התקשורת המערביים, הגבלה או אישור הפעילות העסקית של התאגידים האלה בסין או קניית המניות שלהם כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות של התאגידים האלה״.

ד״ר וו גם מנה מספר הצלחות, שהבולטת ביניהן הייתה “במהלך אמצע שנות ה-90, כשגרמנו ל׳ניוז קורפ׳ להפסיק את שידורי התכניות [הדוקומנטריות] האנטי-סיניות שלה דרך ערוץ BBC World TV״.

זה סיפור שמתחיל ב-1993, כאשר איל ההון רופרט מרדוק, יו״ר מועצת המנהלים של ניוז קורפ, רכש את חברת הטלוויזיה בלוויין הגדולה ביותר באסיה – Star TV. התחנה שידרה במספר ערוצים בלוויין על פני אזור ענק המשתרע מאינדונזיה, דרך סין, הודו ועד למזרח התיכון.

זמן קצר לאחר הרכישה מרדוק אמר: “Star TV היוותה איום חד משמעי למשטרים טוטליטריים בעולם״. ההנהגה הסינית כמובן לא אהבה את האמירה הזו, ומספר שבועות לאחר מכן מועצת המדינה של סין פרסמה תקנות חדשות שמטרתן הייתה להתנגד למהלך של מרדוק. התקנות קבעו כי אנשים בסין “אינם רשאים להתקין או להשתמש בציוד קרקע לקליטת שידורי לוויין״, ועל כל תחנות הטלוויזיה נאסר להקרין תוכניות טלוויזיה בלוויין מחו״ל.

התקנות יצרו בעיה גדולה למרדוק. הן חתכו משמעותית את הרייטינג של התחנה שלו בתוך סין. מה עשה מרדוק? הוא החליט, בניגוד למצופה, לפתור את הבעיה בכך ששינה את עמדתו וניסה להתחנף למפלגה הקומוניסטית הסינית. כמחווה למפלגה הוא ביטל את ערוץ BBC שהכעיס את המפלגה כששידר דרך לווייני התחנה לסין.

המפלגה לא היססה לגמול על כך למרדוק. כשנה לאחר מכן, במארס 1996, היא אפשרה לו להקים רשת טלוויזיה חדשה ששמה Phoenix Satellite Television, שתשדר בשפה הסינית לתוך סין ולארצות נוספות. הרשת הוקמה בשותפות עם שתי תחנות טלוויזיה סיניות שנשלטות על ידי המשטר הסיני.

אבל זה לא הספיק למרדוק. כדי לחדור עוד יותר לשוק הסיני הגדול הוא נאלץ לעשות מעשה מחפיר נוסף כדי להתחנף למפלגה. במארס 2001, ג׳יימס מורדוק, בנו של רופרט, שכיהן כסגן יו״ר ניוז קורפ, השמיץ בפומבי את הפאלון גונג במהלך ועידה עסקית בלוס אנג׳לס, מהלך שהתאים כמו כפפה ליד של המפלגה, שבאותה שנה קידמה מהלכים דומים להשמצת הפאלון גונג. התגמול לא איחר לבוא גם הפעם. בדיוק שנה לאחר מכן Star TV, אותה רשת טלוויזיה שבבעלות מרדוק שאיתה התחיל הסיפור הסיני של הטייקון, הפכה לתחנת הטלוויזיה הזרה הראשונה בהיסטוריה המודרנית שמקבלת את אישור המפלגה לשדר בכבלים בתוך סין, בפרובינציית גואנג-דונג, דרך ספק סיני. מרדוק אמר שזה “מאורע חשוב לפיתוח ניוז קורפ בסין״.

הוא רק לא אמר שהתלווה לכך תנאי חשוב – ניוז קורפ שבשליטת מרדוק תהיה חייבת לסייע לתחנת טלוויזיה אחרת – CCTV – הנחשבת לשופר הרשמי של המפלגה, לחדור לארה״ב ואירופה.

לנהל גסטאפו בטלוויזיה

בגורד שחקים מלבני בבייג׳ינג שעיצב אדריכל העל רם קולהאס, יושב מטה טלוויזיית CCTV. טלפון מקודד, שמזכיר את הטלפון האדום בצה״ל, מחבר בין משרדי העורכים הבכירים לבין מחלקת התעמולה הסינית, כותבת אן-מארי בראדי בספרה Marketing Dictatorship. זה רק אחד מהכלים שבאמצעותו מנהיגי המפלגה יכולים לשלוט ישירות על בלילת החדשות והתעמולה שמשדרת התחנה לציבור הסיני.

ג׳ואן מלטיז עבדה ב-CCTV במשך שנה וחצי בין 2002 עד אמצע 2003. בראיון לאפוק טיימס היא סיפרה מה ראתה וחוותה במהלך אותם חודשים, עד שהסתיים החוזה שלה והיא נאלצה לחזור לארה״ב.

“לא עקבנו אחרי כללי האתיקה העיתונאית״, אמרה. “מפקחי חדשות של הממשלה ישבו במשרד שלנו, ולפעמים הם שינו את החדשות שכתבנו״. לגבי הקולגות הסינים שלה, העיתונאים האחרים בחדר החדשות, היא אמרה כי “למעשה, הם חושבים שזה תהליך טבעי מאוד לעקוב אחר הוראות הממשלה לכסות את האמת כדי לגרום לסין להיראות טוב״.

חשוב להכיר גם כמה דמויות בולטות יותר ב-CCTV. אחד מהם הוא לי דונג-שנג. עבור רוב האנשים השם הזה לא יגיד דבר. גם סינים רבים בכלל לא יודעים מי הוא, אף על פי שהם צריכים להכיר אותו.

לי היה סגן מנהל CCTV בין 1993 ל-2000. במהלך התקופה הזו הוא יצר וניהל את אחת מתוכניות התחקירים החשובות ביותר בתחנה, ששמה Focus Talk.

אחרי שהחלה הרדיפה נגד הפאלון גונג ביולי 1999, הוא מונה גם לתפקיד סגן מנהל משרד 610, המכונה “הגסטאפו הסיני״ על ידי פעילי זכויות אדם. תפקידו של המשרד הוא להוציא לפועל את הרדיפה הקשה נגד הפאלון גונג, הכוללת מעצרים, כליאה במחנות עבודה בכפייה לחינוך מחדש, ואף עינויים עד מוות.

התפקיד החדש לא הפריע ללי להמשיך לפעול מתוך CCTV. להיפך. CCTV הייתה בדיוק מה שנזקק לו. הוא הפיק יותר מ-100 תוכניות Focus Talk שהשמיצו את הפאלון גונג, החדירו בציבור שנאה נגד מתרגלי השיטה, וכך סייעו לרדוף את הפאלון גונג בסין. 70 תוכניות שודרו בין יולי 1999 לדצמבר באותה שנה, שהיו החודשים הראשונים לרדיפה. כלומר, בערך תוכנית אחת בכל יומיים.

במאי 2002 לי קודם שוב. הפעם לתפקיד סגן מנהל מחלקת התעמולה. וכמה שנים לאחר מכן, אחרי שהראה לויאליות לתהליך הרדיפה שמתנהלת נגד הפאלון גונג, הוא קודם ב-2009 לתפקיד מנהל משרד 610, אותו גסטאפו סיני.

דמות מעניינת נוספת היא אדם ששמו הוּ גָ׳אן-פאן, שמונה בסוף 2011 למנהל החדש של CCTV. כמה חודשים לפני שזכה במינוי, הו דיבר באירוע של איגוד התקשורת הלאומי של סין, ואמר: “חלק מעובדי מחלקת החדשות של CCTV לא הגדירו את עצמם כעובדי התעמולה של המפלגה, ובמקום זאת הם מחשיבים את עצמם כעיתונאים מקצועיים. זו טעות בסיסית״, כפי שפורסם בסוכנות החדשות שין-חואה השייכת למשטר.

האנשים הכי מאושרים נמצאים בטיבט

עם גישה כזו לעיתונאות ולחופש הדיבור, אף אחד לא צריך להיות מופתע מהדברים שמשדרת התחנה. למשל, ב-4 ביוני 1989, היום שבו התרחש טבח הסטודנטים בכיכר טיינאנמן, CCTV דיווחה כי הטבח נגרם בגלל קבוצה של בריונים שתקפה את חיילי צבא סין.

בשנת 2000, CCTV העלתה תוכנית מוזיקלית שכותרתה: “לשיר את אותו השיר״. “לשיר את אותו השיר״ הוא שיר המהלל את המפלגה. ראיונות שערך האפוק טיימס עם מתרגלי פאלון גונג שנרדפו במרכזים לשטיפת מוח בסין והצליחו לצאת משם, הראו שחלק מאותה תוכנית שהפיקה CCTV שימש ל״חינוך מחדש״ של מתרגלי פאלון גונג שנכלאו במרכזי שטיפות מוח.

במקרה אחר ב-2003, במקום לדווח על התפשטות מגפת הסארס, CCTV טענה שמגפת הסארס נמצאת “תחת שליטה״, ועודדה תיירים זרים לבקר בערים גדולות בסין. היא אף הסתירה את העובדה שהמגפה התפשטה מסין לחו״ל, ובסופו של דבר כשדיווחה על כך באיחור של שבועות, המגפה כבר הגיעה לכל מקום וגרמה למאות אבדות בנפש.

ב-2008 CCTV שידרה סרט “דוקומנטרי״ המתאר כיצד העם הטיבטי סובל קשות תחת שלטון הדלאי לאמה, אבל נהנה מחיי מותרות תחת שלטון המפלגה הקומוניסטית הסינית. הסרט שכותרתו “הדלאי לאמה״, הגיע למסקנה כי הטיבטים “הבינו כעת כי הערצתם לדלאי לאמה בעבר הביאה סבל אין-סופי לאנשים. ממשלת סין הייתה זו שהובילה אותם לדמוקרטיה, חופש ואושר״.

יש כמובן עוד לא מעט מקרים, שהיריעה קצרה מכדי לציין אותם. ב-2011 למשל התחנה שידרה סצנה שבה רואים מטוסים של צבא סין מבצעים תמרונים. צופים עירניים הבחינו שהסצנה נלקחה למעשה מתוך הסרט “אהבה בשחקים״.

אם תשאלו את עצמכם איפה נמצאים האנשים המאושרים ביותר בסין, בבייג׳ינג או בשנגחאי, תגלו שלפי סקר שערכו ב-CCTV באוגוסט 2012, הם נמצאים דווקא בלהסה, בירתה של טיבט. העיר שבה מציתים עצמם למוות נזירים טיבטים במחאה על הדיכוי שממנו הם סובלים.

במארס 2013 מת ממחלה מזכיר המפלגה בכפר הואה-שי, אדם ששמו וו רן-באו. אחרי מותו CCTV היללה את מורשתו ואף דיווחה כי הוא כיכב על שער מגזין “טיים״ ב-2005 והציגה את תמונת השער של המגזין שבו רואים את וו מחייך. כמובן שגם כאן התברר מאוחר יותר שוו בכלל לא הופיע על שער המגזין, שהתמונה נערכה בפוטושופ.

CCTV סיפקה רגע מביך נוסף בספטמבר 2013. כשבבואנוס איירס בארגנטינה הכריזו כי יפן תארח את המשחקים האולימפיים ב-2020, ב-CCTV דיווחו שטוקיו לא תארח את המשחקים האולימפיים.

תעמולה ״רכה״ מחוץ לסין

אם נחזור למרדוק, מסתבר שכנראה היה לו חלק בהתרחבות של CCTV לחו״ל כבר מאמצע שנות ה-90, טוען ג׳ים לאורי, שהיה עיתונאי ברשת ABC ופרופ׳ באוניברסיטה בהונג קונג, בדו״ח של המרכז לסיוע תקשורתי בין-לאומי (CIMA).

למרות זאת, באוגוסט 2005 חלה לפתע תפנית מפתיעה בעלילה. בייג׳ינג ביטלה את הבטחותיה למרדוק להרחיב את שידוריו לחלקים שונים בסין, כפי שדיווח ה-BBC בשפה הסינית. רשת בלומברג דיווחה שמרדוק הודה בכך שהמפלגה הקומוניסטית ביטלה הבטחה שנתנה לו וסגרה שוב את שעריה בפניו.

מרדוק למד שיעור חשוב, נכתב ב״אקונומיסט״: ״נראה שעשור שלם שבו השקיע זמן וכסף כדי לבנות מערכות יחסים בסין לא עשה לו טוב. לאחר שחלבו את המומחיות הטכנית של Star TV, הסינים [המפלגה הקומוניסטית הסינית] מרגישים שהם כבר לא צריכים עוד״.

הם באמת כבר לא היו צריכים אותו עוד. אחרי ש-CCTV שווקה מאמצע שנות ה-90 בארה״ב כחלק מחבילה של ערוצים סיניים שניתן לקלוט בכבלים, בתחילת 2010 היא הפכה לתחנה עצמאית בארה״ב ופתחה סניף בוושינגטון.

מרגע שפתחה את הסניף בוושינגטון החלו להשתנות כללי המשחק. “יש הבדלים בין התעמולה מחוץ לסין, ובין התעמולה בתוכה״, אומרת לאפוק טיימס הֶה צִ׳ינְג-ליאן, שחוקרת את סין המודרנית. “אם הם ישתמשו מחוץ לסין בגישה שבה הם משתמשים בתוך סין, הם ייכשלו לחלוטין״.

ב-CCTV הבינו את זה וגייסו לשורות הסניף בוושינגטון כמה כתבים צעירים ומפיקים מגופי תקשורת גדולים כמו ABC ו-CNN. כ-30 איש עובדים על השידורים בסינית ועוד כ-100 על השידורים באנגלית. 70 מהם אינם סינים. הסניף בוושינגטון מפקח על סניפים נוספים בניו יורק, טורונטו, שיקגו, סן פרנסיסקו, לוס אנג׳לס, מיאמי ואטלנטה.

“בשידורים באנגלית הם אורזים את התעמולה ב ‘אריזה רכה׳, כדי לא לתת לצופים תחושה שזו תעמולה״, אומרת הֶה. “זאת ‘אסטרטגיה מקומית׳ של התעמולה שלהם בחו״ל – הם מקימים סניפי חדשות במדינות זרות ומשתמשים באנשים מקומיים הנחשבים לאמינים וידידותיים לסין״.

אן נלסון מ-CIMA כותבת כי כבר בתחילת השידורים של CCTV בחו״ל, עיין מקצועית יכלה להבחין בתעמולה מסוימת המשודרת בה. “נראה כי איכות הדיווח, בכל סיפור שלא יהיה, מתאים לקשר שלו לבייג׳ינג ולמפלגה הקומוניסטית. דיווח על נושאים סביבתיים מתאים לדגש ששמה המפלגה על בניית כלכלת ייצוא ירוקה. דיווח על טאיוואן רגיש הרבה יותר מאשר סיפורים על דרום אמריקה. ונצואלה עשויה לקבל יחס מיוחד, בהתחשב בקשרים שלה עם סין ועם קובה, אף על פי שהיא לא נושא מרכזי״.

יש גם קולות החלטיים יותר, כמו חבר הקונגרס האמריקני דנה רורבכר, שטוען כי אם הציבור האמריקני ישתכנע כי מה שהוא רואה ב-CCTV זה נכון, ועקב כך יקבל רושם חיובי על המפלגה הקומוניסטית, “זה יאפשר למפלגה לדכא בקלות רבה יותר את העם הסיני״.

אם אתם מסכימים איתו או לא, מן הראוי שאנשי התקשורת והפוליטיקאים הישראלים ישאלו את עצמם שאלה חשובה לפני שהם חותמים על הסכמים נוספים עם חברות תקשורת סיניות: האם הם מוכנים לקחת אחריות על כך בפני הצופים?