עשרות אלפי אנשים פוקדים מדי שנה את ״בית החולים המרכזי מספר 1״ הנמצא בעיר טיאן-ג׳ין שבמזרח סין. חלקם מגיעים לטיפול נמרץ, אחרים מתאשפזים במחלקות השונות שפועלות בו. אבל כמה אלפים אחרים עושים את דרכם לבניין מעט שונה הממוקם בו, בניין שהשתיקה יפה לו. בשנים האחרונות הוא הפך למוקד עלייה לרגל גם לאלפי מערביים שמגיעים אליו מחו״ל. לבניין 17 קומות, בתוכו 500 מיטות אשפוז, ובמשך כמעט שני העשורים האחרונים מתבצע בו מספר השתלות האיברים הגדול ביותר בסין. כמה מהטכניקות שמיושמות בו אף הפכו למתקדמות ביותר בעולם. שמו הרשמי: ״מרכז ההשתלות האוריינטלי״.

מספר ההשתלות שידוע עליהן גדול הרבה יותר ממספר המוצאים להורג – מספרים שהפכו לסוד מדינה

במסדרונותיו מתהלך מדי יום ד״ר שן ג׳ונג-יאנג שהפך לדמות ידועה מאוד בקהילה הרפואית של סין. אתרי אינטרנט בתחום ההשתלות העניקו לו את הכינוי ״חלוץ ההשתלות״ של סין. ד״ר שן רשם פטנט על טכניקת ניתוח חדשה להוצאה מהירה של כבד מהגוף, ועד אמצע העשור הקודם (2006) כבר היו רשומות על שמו 1,600 השתלות, לפי פרסומים בכמה כלי תקשורת בסין.

ד״ר שן הוא שחקן בולט במרכז ההשתלות, אבל אינו היחיד. לצדו תמצאו במסדרונות גם את סגן נשיא בית החולים, ג׳ו ג׳י-ג׳ון, שביצע לפחות 1,400 השתלות כבד, נתון שנלקח מאתר We Doctors Group – המהווה מדריך מקוון לרופאים סינים. ועוד כמה ״שחקנים חזקים״: רופא בשם פאן צ׳נג שביצע לפחות 1,000 השתלות כבד; מנתח בשם גאו וויי (יותר מ-800 השתלות כבד); ורופא נוסף ששמו סונג וון-לי ממחלקת השתלות הכליה (כ-2,000 השתלות כליה). כל הנתונים לקוחים מהפרופילים שלהם באתר Good Doctors Online – מאגר מקוון נוסף של רופאים סינים.

אולם הרזומה המרשים של שחקני ״נבחרת ההשתלות״ אינו מגלה שהחבורה הזו מסתירה מאחורי כתלי ״מרכז ההשתלות האוריינטלי״ שבטיאן-ג׳ין את אחד מסודות המדינה הכמוסים ביותר של סין, חבית נפץ שהקהילה הבין-לאומית נזהרת לגעת בה ומעטים העזו לחקור אותה.

המזימה

כדי להתחקות אחר הסוד שמסתיר מרכז ההשתלות צריך לחזור מעט אחורה בזמן, לסיפורו של ״המוח״ שמאחורי המרכז, חלוץ ההשתלות הסיני – ד״ר שן.

סיפורו מתחיל בשנות ה-90, תקופה שהייתה נקודת שפל בקריירה שלו. תעשיית השתלות האיברים בסין עוד לא הייתה מפותחת, הניתוחים היו מסוכנים וחולים מעטים בלבד הסכימו לעבור השתלת כבד. גם אספקת האיברים להשתלה הייתה מוגבלת.

רק במאי 1994 הצליח ד״ר שן לבצע את השתלת הכבד הראשונה שלו, אחרי ששכנע מהגר בן 37 שסבל מ״שחמת הכבד״ לעבור את ההשתלה. באותה תקופה השתלות איברים בוצעו ללא תשלום מצד מקבל האיבר, בעיקר בשל אחוזי ההצלחה הנמוכים של הניתוח.

"אם תדע את מספר ההשתלות המדויק, תדע את הסוד השמור של המדינה"

ארבע שנים חלפו כמעט ללא שינוי, עד שב-1998 החליט ד״ר שן לקחת את העניינים לידיים והשקיע מכספו הפרטי 15 אלף דולר שבאמצעותם הקים יחידת השתלות קטנה בבית החולים של טיאן-ג׳ין. אבל ״העסק״ לא התרומם. בסוף אותה שנה ביצעה יחידת ההשתלות שבע השתלות כבד, ושנה לאחר מכן ב-1999, 24 השתלות בלבד.

לד״ר שן לא היה מושג שגורלו עומד להשתנות באופן דרסטי שנה לאחר מכן, כאשר לבית החולים הגיע לפתע מקור בלתי נדלה ומסתורי של איברים להשתלה. מקור שיהפוך את הרופא לדמות ציבורית ידועה, ואת עסקי ההשתלות של בית החולים למשגשגים.

מאז שנת 2000 ועד 2004 מספר ההשתלות גדל מדי שנה בכמעט טור הנדסי: 78, 129, 272, 289 ו-800, על פי גרף שפורסם כמה שנים מאוחר יותר באתר הרשמי של מרכז ההשתלות, ומציג נתונים עד שנת 2004. בנוסף, זמן ההמתנה להשתלת כבד עמד על שבועיים בלבד – דבר שמעולם לא נשמע כדוגמתו במדינות בהן קיימת מערכת מוסדרת לתרומת איברים. הכבד הוא איבר שבאמצעותו ניתן לחשב את מספר המוצאים להורג לצורכי השתלה, מכיוון שהשתלתו כרוכה במותו של התורם.

אולם הנתונים האלה חושפים רק חלק קטן מהתמונה. ב-2002 החלו לזרום לבית החולים בטיאן-ג׳ין חולים מסיאול שבקוריאה, הנמצאת במרחק טיסה בת 90 דקות, כך לפי לי ליאן-ג׳ין, אחות ראשית בבית החולים. לי התראיינה לכתבת תחקיר במגזין Phoenix Weekly (השייך לתחנת הטלוויזיה ״Phoenix״ המנהלת קשרים הדוקים עם המשטר הסיני).

מספר החולים הקוריאנים שהגיעו לבית החולים הסיני תפס את צוות המנתחים בהפתעה. הם לא היו ערוכים לכך ונאלצו לאלתר. כשליש מבניין בית החולים הקיים בן 12 הקומות (לפני שהוקם מרכז ההשתלות) הוסב לאשפוז חולים שבאו לקבל השתלה; הקומה השמינית של בית חולים אחר בעיר (International Cardiovascular Hospital) שימשה גם כן לקבלת חולים קוריאניים; הקומות ה-24 ו-25 של בית מלון סמוך הוזמנו מראש לאותה מטרה. שתי אחיות הוצבו במקום, ״ועדיין, אין לנו מספיק מיטות אשפוז״, אמרה האחות לי בראיון.

טיאן-ג׳ין הייתה יעד מועדף על תיירי השתלות קוריאנים משום שבקוריאה הם קיבלו בדרך כלל רק השתלת כבד חלקית מתורמים חיים. בסין הם יכלו לקבל כבד שלם.

גם הליכי ההשתלה בבית החולים בטיאן-ג׳ין היו מזורזים: חולים מחוץ לסין שלחו בפקס את התיק הרפואי שלהם, וטסו לטיאן-ג׳ין. כשהגיעו, הם מצאו שזמני ההמתנה היו קצרים ביותר על פי כל קנה מידה בין-לאומי. ״בהתחלה חולים נאלצו להמתין במשך שבוע [להשתלת איבר]. אולם כעת, מכיוון שעוד ועוד אנשים הצטרפו לתור, זמני ההמתנה נעשו ארוכים יותר. זמן ההמתנה הארוך ביותר כעת הוא מעט יותר משלושה חודשים״, נכתב באותו ראיון שנערך עם האחות לי.

זמן המתנה של שלושה חודשים להשתלת כבד עדיין נחשב קצר להחריד בכל קנה מידה בין-לאומי. עיתון קוריאני יומי גדול (The Chosun Ilbo) דיווח כי בית החולים בטיאן-ג׳ין ביצע 44 השתלות כבד בשבוע אחד בחודש דצמבר 2004, מתוכם 24 בוצעו באותו יום.

גם חולים ממדינות אחרות החלו להגיע: מיפן, ממלזיה, ממצרים, מפקיסטן, מהודו, מערב הסעודית, מעומן, מהונג קונג, ממקאו ומטייוואן. בית הקפה במחלקה שבקומה 4 הפך ל״מועדון בין-לאומי״. חולים מאושפזים מלאומים שונים נפגשו בו והחליפו ביניהם חוויות.

לפי העיתון הקוריאני, צוות המנתחים של בית החולים התרוצץ כל היום בין המחלקות השונות וחדרי הניתוח ולא נח לרגע. ״אין להם אפילו זמן לברך לשלום איש את רעהו״, נכתב, ״כל יום הם ממלמלים את אותו משפט: ׳אני כה עסוק, עשרה ניתוחים ביום׳. חלק מהרופאים מבלים את כל הלילה בחדר הניתוח״.

אספקת איברים שוטפת

רק ב-2006 החלה הקהילה הבין-לאומית להבחין בטרנד ההשתלות הסיני, ותהתה מהיכן יש לסין אספקה גדולה וזמינה כל כך של איברים. לי, אותה אחות מבית החולים בטיאן-ג׳ין, סיפרה שבית החולים השתיל איברים ביותר מ-500 חולים קוריאניים בשנים 2006-2002. אולם מידע נוסף שנציג בהמשך הכתבה, מידע שפורסם במקורות רשמיים של בית החולים ושל הממשל הסיני וזלג החוצה, רומז שמספר ההשתלות שבוצעו גם בחולים ממדינות אחרות – גדול הרבה יותר – ומגיע לאלפי השתלות מדי שנה.

במדינה כמו ארה״ב למשל, ניתן לברר בקלות את מספר ההשתלות. משרד הבריאות האמריקני מעדכן באופן שוטף את נתוני ההשתלות במאגר מידע פתוח לציבור באמצעות גוף ששמו OPTN. לדוגמה, מספר ההשתלות הכולל שבוצע בארה״ב בין ינואר לספטמבר 2015 עומד על 23,134.

ארגון נוסף בארה״ב בשם SRTR מסוגל לספק מידית דו״ח מפורט ומקיף על השתלות המתבצעות בכל מרכזי ההשתלות הפעילים בארה״ב, כולל רשימות המתנה, סוגי תורמים, תדירות ההשתלות ועוד. מידע מהימן ומדויק כזה אינו קיים כלל במערכת הבריאות הסינית הנחשבת ל״מערב פרוע״ של השתלות איברים, ומסיבה טובה – מדובר בסוד השמור ביותר של המדינה.

השלטון הסיני מקפיד להסביר שהאיברים נלקחים מאסירים שנידונו למוות והסכימו לתרום את איבריהם לאחר מותם. טיעון זה מבוסס על העובדה שמספר ההשתלות הכולל בסין תואם בקירוב למספר המוצאים להורג בסין.

אולם מהתחקיר שביצענו עולה כי המספרים פשוט לא מסתדרים. מספר ההשתלות שידוע עליהן גדול הרבה יותר ממספר המוצאים להורג.

מי שינסה למצוא את מספר ההוצאות להורג המדויק בסין יגלה שהוא סוד שמור של המדינה. אין כל נתונים רשמיים, אולם אומדנים שנעשו על ידי גופים בלתי תלויים, שופכים מעט אור על כך. לפי Dui Hua, ארגון אמריקני ללא מטרות רווח המתמקד בנושאי זכויות אדם בסין, מספר ההוצאות להורג בשנה בכל סין (משנות ה-80 ועד 2009) נע בין 2,400 ל-12,000.

אם נניח שמספר המוצאים להורג בסין הוא איפשהו באמצע, נגיד 6,000 בשנה, אז על סמך גודל האוכלוסייה בעיר, מספר המוצאים להורג היחסי בטיאן-ג׳ין ינוע בין 35 ל-55 בשנה. אולם בבית החולים של טיאן-ג׳ין מבוצעות מדי שנה אלפי השתלות – נתון שנגיע אליו בהמשך.

צריך גם לקחת בחשבון שאסירים רבים אינם מתאימים לתרומת איברים בשל מחלות דם, שימוש בסמים, גילם וחוליים שונים הפוסלים אותם. כלומר, מספר האסירים שהוצאו להורג מהם ניתן לקחת איברים, קטן אף יותר. כך שלא ייתכן שמקור האיברים המושתלים בטיאן-ג׳ין הוא רק באסירים שהוצאו להורג, אפילו אם נלקחו כמה איברים מאותו אסיר.

גם לא ייתכן שהאיברים מגיעים מתורמים. תרומת איברים בסין נעשית בשיעורים נמוכים להחריד, בעיקר מסיבה תרבותית. העם הסיני מושפע מהחשיבה המסורתית שלפיה הגוף צריך להישאר שלם לגמרי, אפילו אחרי המוות.

בראיון שהעניק למגזין הרפואי China Health News בינואר 2015, ד״ר הואנג ג׳יה-פו, פקיד הממשל ששימש כדוברה של סין בנושא מדיניות ההשתלות שלה, אמר: ״במשך זמן רב סין לא הצליחה לבסס מערכת תרומת איברים לאומית… מאז סוף שנות ה-80 ועד 2009, בכל רחבי סין היו רק 120 מקרים של תרומות מאזרחים. שיעור תרומת האיברים בסין הוא הנמוך בעולם״.

"כל מי שמכיר אפילו במקצת את מגמות תרומות האיברים בעולם, אינו יכול לקבל את האפשרות הפלאית שבתוך שנה אחת החליפו מקור איברים של אסירים שהוצאו להורג, במקור איברים של תורמים מרצון", מוסיף בראיון לאפוק טיימס פרופ' יעקב (ג'יי) לביא, נשיא החברה הישראלית להשתלות איברים ומנהל היחידה להשתלות לב בבית החולים שיבא.

מתוך כל זה עולה שאלה מטרידה, שהמשטר הסיני מעולם לא השיב עליה. מהיכן למעשה הגיעו כל אותם איברים? מהו אותו מקור סודי של איברים שצץ בשנת 2000 והוביל מאז לזינוק עצום במספר ההשתלות בסין, ובמיוחד בבית החולים בטיאן-ג׳ין.

רמז לכך צץ ב-15 במארס 2006, כשרופא ב״נבחרת המנתחים״ של בית החולים בטיאן-ג׳ין ששמו ד״ר סונג וון-לי, קיבל טלפון מפתיע. ״הי. האם הגעתי לסונג?״ שאלה האישה מעברו השני של הקו.

״כן, דברי בבקשה״, ענה ד״ר סונג, מנתח בכיר במחלקת השתלות כליה. ד״ר סונג ביצע עד אז לפחות 2,000 השתלות כליה, על פי הפרופיל המעודכן שלו (נכון לכתיבת שורות אלה), במאגר הרופאים המקוון של סין – Good Doctors Online.

האישה מעברו השני של הקו סיפרה לד״ר סונג שדודה שלה צריכה לעבור השתלה. היא גם סיפרה שחבר של דודתה עבר השתלה בבית חולים אחר בסין. ״הרופא (של הדודה, א״ל) אמר לה שהכליה שהושתלה אצל החבר טובה מאוד כיוון שהגיעה ממתרגל צ׳יגונג״.

״איזה סוג של צ׳יגונג?״ שאל ד״ר סונג.

״פאלון גונג״, השיבה האישה, ״מכיוון שלאנשים שמתרגלים פאלון גונג יש מצב בריאותי טוב״.

״כמובן. מצב זהה יש לנו גם כאן״, אמר ד״ר סונג. ״גם לנו יש מה שמכנים אספקת גופות שעדיין נושמות או שעדיין יש להן דופק. גם לנו יש אותן, כמובן. אממ… ייתכן שיש לנו כמה מהסוג הזה. מאז תחילת השנה היו לנו ככל הנראה יותר מעשר כליות מהסוג הזה…״

״יותר מעשר כליות מהסוג הזה? אתה מתכוון לגופות חיות?״

״כן, הן כאלה״.

ד״ר סונג לא ידע שהקול הנשי ששוחח איתו היה של חוקרת מ״הארגון לחקר הרדיפה נגד הפאלון גונג״ (WOIPFG). היא התקשרה לבית החולים כדי לגלות מה מקור האיברים. הקלטת השיחה בין השניים הועברה אלינו לבחינה, ובמסגרת התחקיר שערכנו שוחחנו עם חוקרים נוספים שביצעו שיחות דומות כדי להבין את המתודולוגיה שבה עבדו: איך הם משיגים מספרי טלפון, איזה זהויות הם מסגלים לעצמם כאשר הם מבצעים את השיחות, ובאיזה תוכנה הם משתמשים כדי לבצע אותן.

קיבלנו גם את רישומי שיחות הטלפון הדיגיטליים שהחוקרים ביצעו, המראים את כל נתוני השיחות. וגם ביצענו השוואה בין זמן השיחה ברישומים ומספרי הטלפון לבין ההקלטות בפועל והראיונות בפועל.

למעשה בשיחה הקצרה בין השניים עלה מה שהקהילה הרפואית הבין-לאומית ניסתה להתחמק ממנו לאורך שנים – האפשרות שמקור האיברים הוא ברצח מאורגן של אסירי מצפון הכלואים במחנות עבודה בכפייה ובבתי כלא ברחבי סין, כמו מתרגלי פאלון גונג, רצח שנעשה בתמיכה מלאה של המשטר ובעידודו. אנשי ממשל סינים פטרו עד היום את האפשרות הזו כ״תעמולה זדונית״ ומעולם לא ניסו להפריך ברצינות את הטענות.

מקימים בניין השתלות חדש

האפשרות הזו, שהלכה והתבססה ככל שהצטברו עדויות דומות גם מבתי חולים אחרים ברחבי סין (ראו אינפוגרפיקה), לא הטרידה את צוות המנתחים בטיאן-ג׳ין, שהיה עסוק יום ולילה בחדרי ההשתלות, ואף קיבל בספטמבר 2006 מתנה – בניין חדש שבנייתו הסתיימה – ״מרכז ההשתלות האוריינטלי״.

בניין ההשתלות החדש שהוקם בספטמבר 2006 בהשקעה של 130 מיליון יואן (20 מיליון דולר) ובמימון לשכת הבריאות של טיאן-ג׳ין, משמש ״כמרכז מקיף להשתלות כבד, כליה, לבלב, עצם, עור, שיער, תאי גזע, לב, ריאה, קרנית וגרון״, לפי Enorth Netnews – השופר הרשמי של הממשל המוניציפלי בעיר טיאן-ג׳ין.

לצד המרכז נפתח גם אתר האינטרנט שלו, בכתובת cntransplant.com. כל אדם, בכל פינה נידחת בעולם, יכול היה להיכנס לאתר, להשאיר מספר טלפון ולתאם השתלה במרכז החדש שנפתח בטיאן-ג׳ין. כל שנותר לו היה לטוס אליו, להמתין שבועיים (כפי שנכתב באתר) ולזכות באיבר חדש. ״אנחנו נמצאים כאן כדי לסייע למטופלים לקבל השתלת כליה, כבד או לב בסין״, נכתב באתר. ״זה המקום שבו החולים מתים ונולדים מחדש״.

״בכל פעם שהרצאתי בפני סטודנטים, נהגתי לומר להם שאם יש להם ספקות לגבי אמיתות הדברים, הם מוזמנים להיכנס לאתר הזה דרך הסמארטפון״, אומר בראיון לאפוק טיימס איתן גוטמן, עיתונאי שחקר במשך עשור את הנושא, ופרסם ב-2014 ספר העוסק בכך (The Slaughter).

בתחילת 2014, באיחור של שמונה שנים מאז שנפתח אתר האינטרנט, נשלח למרכז ההשתלות בטיאן-ג׳ין מכתב זועם מטעם איגוד ההשתלות העולמי (The Transplantation Society). האיגוד נזף בסין על כך שהיא ממשיכה לקצור איברים מאסירים המוצאים להורג, בניגוד להבטחותיה באותה שנה שתפסיק לעשות זאת. ״אתר האינטרנט של טיאן-ג׳ין ממשיך להזמין חולים מהעולם המחפשים איברים להשתלה״, נאמר במכתב, ״הניצול לרעה המתבצע על ידי אנשי הרפואה המקצועיים האלו באמצעות קנוניה נרחבת למטרות רווח, הוא פשוט בלתי מתקבל על הדעת״.

החוקרים טוענים כי העובדה שמרכז רפואי כה גדול ומתוחכם נבנה, אויש, צויד ופעל בתפוקה גבוהה במשך קרוב לעשר שנים, בזמן שבסין לא היו כל תורמי איברים מרצון, היא מצמררת.

״פירוש הדבר הוא שבית החולים משוכנע באופן מוחלט שיש ביכולתו למצוא ׳תורמים׳ בכל רגע נתון כדי לספק את הדרישה לאיברים״, אומרת בראיון לאפוק טיימס פרופ׳ מריה פייטרון סינג׳, מרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת סידני שבאוסטרליה.

״במדינה שבה אין כל מערכת מוסדרת לתרומת איברים מרצון, הדבר מרמז על אמונה מוחלטת כי איברים ימשיכו להגיע בכמויות גדולות, ללא הפסקה, וכי טמון בכך רווח עצום״. פרופ׳ סינג׳ חברה במועצת המנהלים של ארגון ״רופאים נגד קצירת איברים בכפייה״ (Doctors Against Forced Organ Harvesting). הארגון הוקם על ידי רופאים במטרה להעלות את המודעות הציבורית לכל נושא ההשתלות הלא אתיות בסין.

ייתכן שבעקבות המכתב הזועם, נסגר לפתע במאי 2014 אתר האינטרנט של מרכז ההשתלות, אולם המרכז עצמו המשיך לפעול ללא שינוי. למעשה הוא אף התרחב.

אין מיטות פנויות

ראיות לכך מגיעות ממסמכי חידוש בניין בית החולים של טיאן-ג׳ין שמצאנו במאגר מידע ציבורי בשם China Construction and Remodeling – מקור מידע שמתוחזק על ידי סוכנויות רשמיות שונות. המאגר מספק פרטים על עבודות בנייה ושיפוצים המתבצעות ברחבי סין.

מסמך באורך 22 עמודים הזמין להורדה, לאחר יצירת שם משתמש וסיסמה באתר, דן בתוצאות השיפוצים שבוצעו בבניין בית החולים, והושלמו ב-2008. ״תפוסת מיטות האשפוז עומדת [כעת] על 86 אחוז; ותפוסת מיטות השתלות הכליה והכבד היא 90 אחוז״.

תפוסת המיטות היא נתון חשוב שאפשר ללמוד ממנו לא מעט, כפי שנראה מיד. כשהמשכנו לחקור גילינו מקור מידע נוסף – אתר Enorth Netnews, השופר הרשמי של עיריית טיאן-ג׳ין. ב-25 ביוני 2014 פורסם באתר כי מרכז ההשתלות ״השתפר״ ב-2013, והגיע לתפוסת מיטות בשיעור של 131.1 אחוז, שזה גידול של 5.7 אחוז מאז 2012. הפרסום אינו מבהיר כיצד תיתכן תפוסה של מעל 100 אחוז, אך אין זה נדיר לראות בבתי חולים בסין מיטות עודפות הנדחסות בין מיטות האשפוז הרגילות.

כך שכל הנתונים מצביעים על גידול עקבי בשיעורי תפוסת המיטות במרכז ההשתלות. מה ניתן להסיק מכך? בהנחה שבמרכז ההשתלות יש 500 מיטות בלבד (הנתון הרשמי שפורסם), ובהנחה שמתחילת 2007 ועד סוף 2013 הן היו בתפוסה מלאה בממוצע, ובהנחה ש״תייר השתלות״ צפוי להישאר בבית החולים בין חודש לחודשיים (על פי חומרים שמפרסם בית החולים) – סך כל ההשתלות המצטבר בתקופה זו עשוי להגיע באמדן גס ל-42 אלף השתלות ובמקרה הגרוע ל-21 אלף, תלוי במשך השהות של כל מטופל. מספר גבוה בהרבה מהנתון הרשמי של השלטונות, המצביע על סך מצטבר של 10 אלף השתלות על פני 15 השנים האחרונות.

״אם תדע את מספר ההשתלות המדויק, תדע את הסוד השמור של המדינה״, אמר ד״ר הואנג ג׳יה-פו, פקיד הממשל הסיני העומד בראש מדיניות ההשתלות של סין, בראיון נדיר לעיתונאי סיני (2015).

מטרת הראיון שהעניק ד״ר הואנג הייתה במקור להעביר לציבור הרחב את המסר שבניגוד לשמועות שרצות, סין הפסיקה להשתמש באיברים של אסירים שהוצאו להורג. אולם נראה שהראיון לא התקדם בכיוון שציפה הואנג.

העיתונאי שראיין אותו ניסה להוציא ממנו מידע נוסף, והואנג אמר שוב: ״הנושא שאתה מדבר עליו רגיש מדי, ולכן איני יכול לספר לך בבהירות. אם תחשוב על זה, תבין בעצמך. מכיוון שבמדינה אין כל שקיפות, אינך יכול לדעת כיצד הושגו האיברים; גם מספר השתלות האיברים שבוצעו בפועל נשמר בסוד… אתה מבין מה אני מנסה לומר? זה הפך לעסק חשוך ובעייתי. זה הפך לעניין רגיש ביותר, מסובך ביותר, וביסודו של דבר לשטח אסור״.

התמונה המסתורית של ד״ר שן

רמז שעשוי לשפוך אור על העסק החשוך הזה אנחנו מגלים בתמונה של ד״ר שן שפורסמה באתר אינטרנט של בית חולים אחר – ״בית החולים הכללי של משטרת בייג׳ינג״. בתמונה הוא מופיע בתלבושת צבאית למחצה, מה שמראה שהרופא הצטרף בעבר לכוחות המשטרה. אחרי שהצטרף, עולה מהפרופיל שלו, הוא אף ייסד ב-2003 את מרכז ההשתלות בבית החולים של משטרת בייג׳ינג.

אחת התיאוריות האפשריות היא שד״ר שן ניצל את קשריו במערכת הביטחון ובמשטרה כדי להזרים לבית החולים ולמרכז ההשתלות בטיאן-ג׳ין איברים של אסירים פוליטיים המוחזקים במחנות עבודה ובבתי כלא.

קומץ חוקרים קיבץ במשך עשור ראיות המראות קשר הדוק בין מחנות העבודה, סחר באיברים ומערכת הביטחון, המשטרה והצבא הסיני. אחד מהם הוא העיתונאי והחוקר איתן גוטמן שראיין עשרות פליטים שהצליחו לברוח מסין וסיפרו שעברו בדיקות דם בתקופת מעצרם. גוטמן מצא כי אחד מכל חמישה, ולעתים גם שניים מכל חמישה אסירים פוליטיים במעצר עברו בדיקות כאלה. היו גם פליטים שסיפרו שחבריהם למחנה נעלמו לאחר שנבדקו.

בספרו מתאר גוטמן את הפעם הראשונה ששמע על הבדיקות הרפואיות, עליהן סיפרה לו מרואיינת, מתרגלת פאלון גונג שנמלטה מסין. ״מה שהיא תיארה בפני היה מחריד וללא הסבר – במקום שהרופא יעניק לה טיפול רפואי נורמלי, נראה יותר כאילו הוא בוחן גופה טרייה… אני זוכר שחשתי צמרמורת מקפיאת דם, וחומת הספקנות שלי באותו רגע התמוססה לחלוטין״.

פאלון גונג, שיטת תרגול רוחנית הכוללת תרגילים ולימוד מוסרי, נרדפת בסין מאז 1999 ועד היום. את קמפיין הרדיפה התחיל מנהיג המפלגה הקומוניסטית דאז, ג׳יאנג דזה-מין, כאשר ראה שמספר מתרגלי השיטה עבר את מספר החברים הרשומים במפלגה הקומוניסטית, וחשש שהם מהווים איום על שלטונו.

במאות בתי חולים ברחבי סין, כולל בית החולים בטיאן-ג׳ין, חלה בשנת 2000 עלייה חדה במספר השתלות האיברים – שנה לאחר תחילת הרדיפה נגד הפאלון גונג ביולי 1999.

״זה המקור היחיד, מבחינה מספרית, שממנו הם יכלו לקבל איברים״, אומר גוטמן בראיון. ״לאורך כל השנים מאז שהתחילה הרדיפה נגדם, בכל רגע נתון הייתה בתוך מערכת מחנות העבודה בכפייה בסין אוכלוסייה גדולה מאוד של מתרגלי פאלון גונג, בין כחצי מיליון למיליון איש. יש שם גם מעט מוסלמים אויגורים, וטיבטים, אם כי שיעורי ההיעלמות בקרב הקהילות האלו אינו כה גבוה״.

עדויות נוספות של אסירים שהיו באזור טיאן-ג׳ין ועברו בדיקות דם ושתן במהלך התקופה שבית החולים בעיר היה בשיאו, נאספו באתר Minghui.org, המאגד מידע רב ממקור ראשון בנושא הפאלון גונג בסין. האתר מכיל מאמרים שרובם הוגשו על ידי מתרגלי פאלון גונג, חבריהם, בני משפחתם, ורובם מתעדים את ההתנסויות שלהם תחת רדיפה. האתר משמש אקדמאים וחוקרי זכויות אדם החוקרים את השיטה ואת דיכויה בסין, ונחשב למקור מידע מהימן בכל הנוגע לקהילת הפאלון גונג בסין.

עדות טיפוסית עלתה לאתר ב-9 בנובמבר 2007, תחת הכותרת ״הרדיפה שראיתי וחוויתי בבית הכלא לנשים בטיאן-ג׳ין״. ״ראש הפלוגה בכל מדור בבית הכלא קרא בשמותיהם של מתרגלי הפאלון גונג בזה אחר זה, ולקח מהם דגימות דם ושתן… ראש הפלוגה אמר שהם עושים זאת משום שהם רוצים להשגיח על מתרגלי פאלון גונג״. מתקן המעצר לנשים בטיאן-ג׳ין נמצא במרחק כ-30 דקות נסיעה ממרכז ההשתלות האוריינטלי של טיאן-ג׳ין. כותבת המאמר נזכרת, ״אני עדיין תוהה להיכן נעלמו כל אותם אנשים״.

עדויות לבדיקות דם דווחו גם ממחנה העבודה בכפייה ״צ׳ינג-בואה״, הנמצא במרחק 23 דקות נסיעה מבית החולים בטיאן-ג׳ין, ממחנה ״שואנג-קואו״ הנמצא במרחק 30 דקות נסיעה ובמספר בתי כלא ומחנות עבודה נוספים המרוחקים עד 90 דקות נסיעה מבית החולים.

ארגון ״רופאים נגד קצירת איברים בכפייה״ שמושבו בניו יורק, ערך מחקר מקדים על הדיווחים שהצטברו באתר Minghui, וכותב: ״לאחר סינון קפדני של דיווחי הניצולים ניכרת העובדה שבדיקות רפואיות לא היו מאורע מיוחד. הנתונים חושפים מספר גדול של עדויות של קרבנות שאינם מקרים בודדים, ומרמזים על שימוש שיטתי במגוון בדיקות רפואיות שנכפו על מתרגלי פאלון גונג בעודם נתונים במאסר״.

הסיבה ללקיחת דגימות דם ושתן לא הייתה קשורה בבריאות האסיר: מתרגלי פאלון גונג הרי הובאו למאסר בעקבות מסע רדיפה שנפתח נגדם, שמטרתו לחסל את מערכת האמונה שלהם. הם נתונים על פי רוב לעינויים, למכות חשמל ולהכאות בעודם במאסר בניסיון לגרום להם לוותר על אמונתם. הפאלון גונג גם הושמץ על ידי כלי התקשורת שבשליטת המשטר, שהסית, לעג, עשה דה-הומניזציה ואף הכריז עליהם כאויבי המדינה. דווח על אלפי מקרי מוות כתוצאה מעינויים, אולם אף חקירה לא נפתחה ושום עונש לא הוטל על הנושאים באחריות. אם כן, מדוע שהשומרים בכלא ירצו לקחת דגימות דם לטובת שלומם ובריאותם של העצורים?

בהקשר זה, החוקרים מאמינים כי קצירת איברים היא קרוב לוודאי ההסבר המתבקש לבדיקות הדם ולהיעלמויות של מתרגלי פאלון גונג עצורים, לצד מקור האיברים החדש שהתגלה בדיוק אחרי פרוץ הרדיפה והוביל לשגשוג תעשיית ההשתלות הסינית.

1	שן-יאנג בית החולים הכללי של שן-יאנג		רופא: ״מתרגלי פאלון גונג? אין לזה קשר אליך. אתה רוצה השתלת כליה? שתנוח דעתך, כל התורמים שיש לנו הם אנשים צעירים בשנות ה-20״.  (מקור)
2	ג׳ין-ג׳ואו בית חולים מס׳ 205 של הצבא		צ׳ן רונג-שן, ראש מחלקת ניתוחי אורולוגיה, הודה ש״תורמי האיברים״ הם מתרגלי פאלון גונג עצורים, ושבית המשפט עומד מאחורי זה  (מקור)
3	בייג׳ינג בית חולים מס׳ 307 של הצבא		מנתח במחלקת ההשתלות ששמו צ׳ן קי-אנג, הודה שאנשי ממשל, שוטרים ורשויות בתי הכלא עומדים מאחורי המסחר באיברים של מתרגלי פאלון גונג  (מקור)
4	טיאן-ג׳ין בית החולים מס׳ 1 בטיאן-ג׳ין		ד״ר סונג וון-לי, מנתח בכיר במחלקת השתלות כליה, אמר: ״גם לנו יש מה שמכנים אספקת גופות שעדיין נושמות או שעדיין יש להן דופק (בהתייחסו לגופות של מתרגלי פאלון גונג)״   (מקור)
5	ג׳י-נאן בית החולים ״צ׳יאן-פושאן״		חוקר: ״יש כמה איברי כבד שמקורם במתרגלי פאלון גונג. אז אני רוצה לדעת אם יש לכם את הסוג הזה או לא?״ רופא: ״אממ.. אתה רק צריך להגיע״  (מקור)
6	סו-ג׳ואו בית החולים הראשון המסונף לאוניברסיטת סו-ג׳ואו		מנהל מחלקת לב וכלי דם, שן ג׳ן-יא, אמר: ״מתרגלי פאלון גונג… כן, יש לנו גם איברים כאלה. היה לנו מקרה אחד השנה…״  (מקור)
7	שנגחאי בית החולים ג׳ונג-שן, השייך לאוניברסיטת פו-דאן		מנתח בכיר מודה: ״כל האיברים שיש לנו כאן הם מהסוג הזה (של מתרגלי פאלון גונג)״  (מקור)
8	וו-האן בית החולים ״וו-האן טונג-ג׳י״		חוקר: ״האם זה בסדר להשתמש באיברים של מתרגלי פאלון גונג חיים?״ תשובה: ״זאת לא בעיה״.  (מקור)
9	גואנג-ג׳ואו בית החולים הכללי של גואנג-ג׳ואו		חוקר: ״אם תוכל להשיג בתוך פרק הזמן הזה כליה של מתרגל פאלון גונג, תוכל ליידע אותי?״ המנתח ג׳ו יון-סונג: ״אין בעיה, תבוא לכאן ונדבר אז…״  (מקור)
10	פו-שאן בית החולים לרפואה סינית מסורתית של פו-שאן		ליאנג שיאן-ג׳ון, רופא במחלקה לרפואת עיניים, אמר: ״התורמים הקודמים היו מתרגלי פאלון גונג ואסירים מורשעים״.  (מקור)
11	גואנג-שי בית החולים הלאומי של גואנג-שי		המנתח לו גואו-פינג הודה שמקור האיברים בבית החולים הוא במתרגלי פאלון גונג. בכתבה שהתפרסמה בכלי תקשורת סיני, הודה המנתח ששוחח עם החוקר  (מקור)

התופעה מתרחבת לבתי חולים נוספים בסין

בית החולים בטיאן-ג׳ין אינו מקרה בודד: עשרות, אם לא מאות בתי חולים נוספים להשתלות בסין פרסמו שביכולתם לספק איברים טריים למטופלים, ובזמני המתנה קצרים – תוך שבועות עד מספר חודשים לכל היותר.

ב-2014 דיווחה סוכנות הידיעות הרשמית של סין, שין-חואה, כי 600 בתי חולים בסין התחרו בשנים האחרונות על מקורות לאיברים.

בשיחות טלפון שהוקלטו בחשאי עם רופאים ואחיות בסין, שחשבו כי הם מדברים עם רופא עמית או עם קרוב משפחה של אדם הזקוק להשתלת כבד בדחיפות, הם הודו כי מקור האיברים ממתרגלי פאלון גונג הנתונים במאסר.

כל ההקלטות הועברו אלינו לבחינה, ובמסגרת התחקיר שערכנו שוחחנו עם חוקרים נוספים שביצעו שיחות דומות, כדי להבין את המתודולוגיה שבה עבדו: איך הם משיגים מספרי טלפון, איזה זהויות הם מסגלים לעצמם כאשר הם מבצעים את השיחות, והתוכנה שבה הם משתמשים כדי לבצע אותן.

קיבלנו גם את רישומי שיחות הטלפון הדיגיטליים שהחוקרים ביצעו, המראים את כל נתוני השיחות, וגם ביצענו השוואה בין זמן השיחה ברישומים ומספרי הטלפון, לבין ההקלטות בפועל והראיונות בפועל.

האינפוגרפיקה שלמעלה מציגה רשימה חלקית של בתי החולים בסין המשתמשים באיברים של אסירים פוליטיים, כמו מתרגלי פאלון גונג.

תגובות

ד"ר פרנסיס דלמוניקו, שכיהן עד לאחרונה כנשיא האגודה להשתלות (TTS), ושימש כאיש הקשר המרכזי מול סין בסוגיית ההשתלות, כתב לנו בתגובה: "התגובה היחידה שלי היא לעודד את בית החולים המרכזי בטיאן-ג'ין לדווח נתונים מהימנים".

רופאים כמו ד"ר ג'רמי קפלן, שכיהן גם הוא בעבר (בין השנים 2010-2008) כנשיא האגודה להשתלות, וד"ר מיכאל מיליס, מנתח כבד בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת שיקגו שעבד בצמוד לאנשי ממשל סינים, הפגינו גם הם עניין מועט בשאלות הקשות הללו.

כאשר נשאל בריאיון למגזין הגרמני Die Zeit בנוגע לאפשרות שמתרגלי הפאלון גונג מהווים מקור לאיברים, העיר מיליס כי "זה לא נמצא בתחום השפעתי. ישנם דברים רבים בעולם שלא נמצאים במוקד תשומת הלב שלי או במסגרת תחומי העניין שלי".

הנשיא הנוכחי של האגודה להשתלות, ד"ר פיליפ או'קונל, ואיש הקשר מטעם ארגון הבריאות העולמי מול סין בנושא השתלות איברים, ד"ר חוזה נונז (Dr. Jose Nuñez) סרבו להגיב לנושא. לפי העקרונות המנחים את ארגון הבריאות העולמי, נדרשת שקיפות מלאה בנושא השתלת איברים ופתיחות לבדיקה דקדקנית לכל אורך תהליך השתלת האיבר – אולם אנשי הארגון לא עשו כמעט דבר כדי לתבוע את יישום העקרונות האלו בסין.

פרופ' ג'יי לביא, מנתח ישראלי בכיר ומוערך, שהינו נשיא החברה הישראלית להשתלות איברים, אמר: "אני חש נבוך שעמיתי בעולם אינם חשים כמוני, בחובה המוסרית לתבוע מסין לפתוח את שעריה לחקירה בלתי תלויה ויסודית מטעם קהילת ההשתלות הבין-לאומית באשר למערכת ההשתלות הנוכחית שלה".

ועוד הוסיף: "כבן לניצול שואה, אני חש מחויב שלא לחזור על הטעות האיומה של הצלב האדום, אשר ביקר במחנה הריכוז הנאצי טרזינשטט ב-1944, ודיווח כי בסך-הכול מדובר במחנה נופש נעים".