ביולי 2015 נצרבה בתודעה הישראלית חברה סינית אחת עם שם קצת מוזר – חואה-ווי (או וואווי). זה התחיל עם מסיבת השקה בנמל תל אביב שהציגה את הסמארטפון החדש של היצרנית שמנסה לכבוש את שוק הניידים הישראלי. ונמשך עם פרסומות ענק בשולי הכבישים המהירים בכיכובם של הפרזנטורים מוקי וגל גדות (״אני? עם וואווי״).

הפתיעו במיוחד עיתונאי הטכנולוגיה הבכירים בישראל שפרסמו כתבות מהללות ונלהבות במדורי הטכנולוגיה (״המהפכה הסינית״, ישראל היום; ״הצצה לענק הטכנולוגיה הסיני״, ynet; ״האם הסמארטפון הבא שלכם יהיה סיני?״, גלובס).

לפי התקשורת הישראלית נראה היה שוואווי היא לא פחות מהיורשת של אפל, שמייסד החברה הוא סטיב ג׳ובס הבא, ושהטכנולוגיה שלה כל כך טובה, שרק פראייר לא ירכוש מוצרים שלה.

מערכות של ממשלת ארה״ב אינן צריכות לכלול ציוד של וואווי… בהתחשב באיום על הביטחון הלאומי של ארה״ב

כל זה מבלי שהוזכרה מילה אחת על החשדות הגלויים נגד החברה: שהיא פרוקסי לסוכנויות הביון הסיניות; שניסיונותיה הקודמים להיכנס לשוק הטלקומוניקציה בארה״ב נבלמו על ידי קהילת המודיעין; שהיא מספקת ציוד לממשלת איראן; ושבחלק מציוד התקשורת שלה נמצאו דלתות אחוריות.

אם תשאלו את וואווי, ההאשמות נגדה מעורפלות ובלתי הוגנות – היא לא קשורה לשירותי הביון הסיניים או לצבא סין, ואין לה עסקים עם ממשלת איראן. דלתות אחוריות? תוכנות ריגול בסמארטפונים? הצחקתם אותה. היא בסך הכול חברה פרטית לגיטימית.

הכירו את סטיב ג׳ובס הסיני

הנה מה שכולם מסכימים עליו: וואווי היא ענק בין-לאומי שמייצר לא מעט מציוד התקשורת שדרכו גולשים באינטרנט ברחבי העולם. הענק האסיאתי גם מוכר מודמים, מכשירי Wimax, מניח כבלי תקשורת תת-ימיים בין סין לאפריקה, והפך ליצרן הסמארטפונים השלישי בגודלו בעולם, אחרי סמסונג ואפל.

מדובר בחברה גדולה, המעסיקה כ-150 אלף עובדים תחת ידה במרכזי מחקר ופיתוח בארה״ב, אירופה, הודו, יפן וכמובן סין – שם יושב בסיס החברה.

הנה עוד שני פרטים קטנים להשלמת התמונה: בישראל וואווי מוכרת סמארטפונים, מודמים וטאבלטים. וזרוע נוספת של החברה בישראל היא מרכז הפיתוח החשאי שהיא מפעילה בהוד השרון, תחת השם Toga Networks, שעוד נדבר עליו.

איך הפכה החברה הסינית לענק בין-לאומי? הסיפור התחיל בשנות ה-90, כשזכתה להניח את רשת הסיבים האופטיים שעליה פועלת כיום תשתית המחשוב בסין. לא לגמרי ברור איך דווקא וואווי זכתה בפרויקט שהוביל לפריצת הדרך הגדולה בתולדותיה. אולי התשובה קשורה במייסד החברה, רן ג׳נג-פיי.

לפני שהקים את וואווי ב-1987 עבד רן בצבא סין. הוא כיהן כראש האקדמיה לטכנולוגיות מידע במחלקת כוח האדם הכללי, והיה אחראי למחקר בנושא טלקום.

ריצ׳רד פישר, מומחה למודרניזציה של צבא סין ועמית בכיר במכון החשיבה IASC, המספק הערכות ביטחוניות לממשלת ארה״ב, טוען בראיון לאפוק טיימס כי עבודת הנחת הסיבים נבעה מצורכי צבא סין שמנהל קשרים עמוקים עם וואווי. גם במחקר של תאגיד ״ראנד״ משנת 2007, המספק ניתוחים ומחקרים לממשלת ארה״ב, נכתב כי ״לוואווי קשרים עמוקים עם צבא סין, שמהווה לקוח חשוב עבורה, וכן תומך פוליטי נלהב ושותף למחקר ולפיתוח״.

מניתוח של יותר מתריסר נאומים ומאמרים פרי עטו של רן, לרבות מאמר שפורסם במגזין הפנימי של החברה ״Huawei People״, עולה בבירור כי רן הוא חסיד נלהב של צבא סין ושל השלטון הקומוניסטי – בעת שירותו הצבאי למד את מודל החשיבה של הדיקטטור מאו דזה-דונג.

מאו, ממייסדי המפלגה הקומוניסטית, הבין את חשיבות האינדוקטרינציה והשליטה בסגל המפלגה והחדיר באנשי הממשל אידאולוגיה מרקסיסטית-לנינסטית אלימה. כך הוא יצר שדרת ניהול צייתנית וכוחנית שרצחה 80-60 מיליון איש בתקופת שלטונה של המפלגה.

אם התרבות הארגונית של אפל מבוססת על הפילוסופיה של סטיב ג׳ובס, והפילוסופיה של גוגל מושתתת על הערכים של סרגיי ברין ולארי פייג׳, וואווי מתבססת על האידאולוגיה של מאו ועל אהבה למפלגה הקומוניסטית. וזו לא סיסמה – רן ממש השתמש במודל המאואיסטי כדי לגבש את הפילוסופיה של החברה.

״הוא מיישם את התיאוריות ועושה בהן שימוש בבסיס האסטרטגיה הניהולית שלו בחברה״, נכתב במגזין של וואווי. ״לרן יש הבנה מעמיקה של האסטרטגיה הצבאית של מאו, שיטות להתמודדות עם הציבור הרחב, פתרון סכסוכים, מטריאליזם דיאלקטי ותחומים נוספים״.

הפילוסופיה של וואווי כמובן אינה אומרת שמהנדס אמריקני או ישראלי שמגויס לעבוד בחברה מחויב להישבע אמונים למפלגה הקומוניסטית, לאידאולוגיה של מאו או לטקטיקות הלחימה של צבא סין. למעשה מהנדסים מערביים שעובדים בוואווי מספרים על חברת הייטק מתקדמת שאינה שונה ממקומות אחרים שעבדו בהם. וזה בדיוק העניין – כל אחד מעובדי וואווי הוא בסך הכול פרט קטן בחברה גדולה, שלא באמת מכיר את האסטרטגיה שמכתיבה הנהלת החברה, הנשענת על הפילוסופיה של האיש שייסד ומנהל אותה.

המרגלת הסינית

דמות צבעונית אחרת שחייבים להכיר בהנהלת החברה היא הגברת סון יא-פאנג. לפני שהצטרפה לוואווי ומונתה ליו״ר החברה, עבדה מי שנכנה ״הסוכנת סון״ במשרד הביטחון של סין, הגרסה הסינית למוסד הישראלי, או כפי שטוענים כמה אנליסטים – המקבילה לק-ג-ב הסובייטי. הסוכנת סון ניצלה את קשריה לסוכנות הביון כדי לקבל תמיכה כספית ״ברגעים הקשים״ של החברה, נכתב בדו״ח פתוח שפרסם הסי-איי-אי ב-2011.

איך מונתה סון ליו״ר החברה? אנחנו לא יודעים, אבל הצצה חטופה אל מאחורי הקלעים של מינויי הבכירים בוואווי קיבלנו באוקטובר 2010, כשכלי תקשורת המשמש כשופר של המפלגה הקומוניסטית (Meiri Jingji Xinwen) דיווח כי המייסד רן הציע כמיליארד יואן ל״סוכנת סון״, אם תסכים לפרוש מתפקיד היו״ר כדי שבנו יוכל לרשת את התפקיד. בכלי תקשורת נוסף של המפלגה (Xinjing Bao) נכתב כי המייסד רן מעוניין שבני משפחתו ירשו את מקומו ויחזיקו בתפקידים בכירים בהנהלת החברה, ביניהם אחיו ואחותו הצעירים.

דמות מסתורית נוספת ששמה נקשר בוואווי היא אחותו של אדמירל בצבא סין ששמו ליו ג׳ואו-מינג. מתזכיר מסווג של מחלקת המדינה האמריקנית ממאי 2007 שנחשף באתר וויקיליקס, עולה כי אחותו של האדמירל ״הייתה מעורבת במכירת נשק למדינות זרות דרך וואווי וחברות צבאיות אחרות שבדירקטוריון שלהן היא ישבה״. בבדיקה שערכנו לא מצאנו בדירקטוריון וואווי אישה ששם משפחתה ליו. אולי מכיוון שרק ב-2010 הסכימה החברה לחשוף את חברי הדירקטוריון שלה, אחרי שהתחלפו כבר ארבע פעמים קודם לכן בבחירות שנערכו לדירקטוריון כל חמש שנים בממוצע.

מעניין שוואווי מתוארת בתזכיר המסווג כחברה צבאית לכל דבר, אף על פי שהיא ממשיכה לטעון שאין לה קשרים לצבא סין ולממשלת סין. ״חברות [סיניות] גדולות כמו וואווי משמשות לא רק כחברות ענק, אלא גם כסוסים של הביון הסיני״, אמרה לוושינגטון טיימס מישל ואן קליב, שהייתה מנהלת המשרד הלאומי לביון נגדי של ארה״ב. ״הן יכולות לספק גם כיסוי וגם שער כניסה לפעילויות ביון״.

״הסינים משתמשים בחברות שעל פני השטח לא קשורות לממשלה, אבל הן כן קשורות״, הוסיף קנת׳ דה-גרפנרייד, לשעבר סגן מנהל המשרד לביון נגדי של ממשלת ארה״ב. ״כל החברות הסיניות האלה הן חלק ממשרדים ממשלתיים, ממשרד הביטחון הסיני או מהביון הצבאי, והמבנה שלהן, כמו גם כוח האדם, קשור בכך״.

וואווי הוציאה לפועל את הוראות הממשל האיראני לחסום הודעות אס-אמ-אס כדי למנוע מאנשים לתקשר

התא הקומוניסטי בהנהלת החברה

אז בואו נדבר על המבנה של וואווי. יש כמובן מי שמנסה להרגיע, ומסביר שאין הבדל משמעותי בין חברה סינית כמו וואווי לחברה אמריקנית או צרפתית. לכולן יש דירקטוריון, הנהלה, דו״חות כספיים מסודרים, צוותי מחקר ופיתוח, מכירות ושיווק. אבל האם בכך זה מסתכם? מתברר שלרבות מהחברות הסיניות, ולוואווי בפרט, התווסף מעין עצם זר, תא סרטני אם תרצו, שמבדיל אותן מחברות מערביות – תא של המפלגה הקומוניסטית.

״אנשים לא רוצים לקבל את המצב כפי שהוא ולהכיר במציאות: כל חברה שיש בה תא של המפלגה הקומוניסטית מסוגלת להוציא לפועל פעולות ביון״, אומר ריצ׳רד פישר בראיון.

התא הזה, שיושב מעל הדרג הניהולי של החברה, יכול להפוך את החברה לפי רצונו לזרוע פוליטית, לזרוע ביון או לזרוע עסקית המשרתת את המפלגה הקומוניסטית. בפרסומי המפלגה נחשף כי רבים מחברי התא מחזיקים בתפקידים כפולים: למשל, מנכ״ל החברה משמש גם כמזכיר המפלגה הקומוניסטית בתא, ופעמים רבות אף כחבר בוועדה נוספת של המפלגה (מחוץ לעבודתו בחברה). הצעקה האחרונה היא אפליקציה שחלק מהתאים שוקלים לפתח כדי לנהל את פעילויות התא והמפלגה בתוך החברה.

הנה כמה דוגמאות: מסמך של חברת ההנדסה האזרחית הסינית CCECC שזכתה במכרז לכריית המנהרות בקו הרכבת עכו-כרמיאל (ביחד עם דניה סיבוס) ובמכרז לבניית תחנת קרליבך של הרכבת הקלה בתל אביב, חושף כי ״בכל מקום שפועל בו צוות, יוקם תא של המפלגה ויתחילו פעילויות שלו״.

דוגמה אחרת היא Sinohydro, תאגיד בין-לאומי גדול לאנרגיה הידראולית ולהנדסה אזרחית שניהל קשרים עסקיים עם חברת ״מקורות״ הישראלית. באוגוסט 2006 הוא פרסם מסמך הנחיה ל״חיזוק עבודת פיתוח המפלגה ביחידות שמחוץ לסין״. ״כשתאגידים, חברות בין-לאומיות וחברות הבת שלהן מקימות את יחידותיהן מחוץ לסין, הן צריכות באותו הזמן להקים תאי מפלגה כדי להבטיח שבכל מקום שיש בו פרויקט וצוות ניהולי יש גם תא מפלגתי״, נכתב במסמך.

המסמך מפרט גם אמצעי זהירות: ״כשמקימים תאי מפלגה, על היחידות שמחוץ לסין להתאים לתנאים במדינה שבה הן נמצאות. לא מומלץ לקיים פעילויות או ועידות בקנה מידה גדול באופן פתוח בשם תא המפלגה, ואין לחשוף את המידע הפנימי של המפלגה. אין להתראיין לכלי תקשורת זרים בתור מנהיג של תא מפלגתי״.

בדרך כלל נהוג להניח שרק חברות ממשלתיות מקימות תאי מפלגה. זו כמובן טעות נפוצה. גם לא מעט חברות פרטיות שקועות עד הצוואר בכך. קחו למשל את Fosun (פוסון), החברה הפרטית הגדולה ביותר בסין שחתמה על חוזה לרכישת השליטה בחברת הביטוח הישראלית ״הפניקס״, ובזמן כתיבת שורות אלה ממתינה לאישור העסקה על ידי המפקחת על הביטוח.

על פניו נראה כי מדובר בחברה פרטית, בלתי תלויה, שאינה נתונה למרותה של המפלגה הקומוניסטית. אבל מתברר שגם בפוסון קם תא של המפלגה, כפי שגילינו ממסמכים שהגיעו אלינו. כשמנכ״ל החברה, ליאנג שין-ג׳ונג, נשאל בראיון לפייננשל טיימס (2002) על פשר התא המפלגתי הזה, הוא התחמק וענה: ״זה בדיוק כמו איגוד [דוברי] אנגלית… זה עוזר לשמור על קשרים טובים עם העובדים״.

פוסון היא רק טיפה בים. מתוך 2.9 מיליון החברות הפרטיות שבסין, 1.6 מיליון הקימו בתוכן תאי מפלגה, לפי העיתון Beijing Youth Daily, אחד משופרי המפלגה הקומוניסטית. והמספר רק גדל מיום ליום. ביניהן תמצאו שמות כמו Xiaomi (שיאו-מי), יצרנית הטלפונים החכמים הרביעית בגודלה בעולם, וכמובן – וואווי.

ריצ׳רד פישר מסביר בראיון כי כדי להוכיח שוואווי בלתי תלויה במפלגה, וכי אינה עובדת עם המודיעין הסיני או קשורה לפעילות צבאית כלשהי, כפי שהיא טוענת, ״היא חייבת לפרט ולזהות את כל חברי המפלגה היושבים בהנהלת החברה; היא צריכה גם לפרט את ההיסטוריה של התא המפלגתי שלה; ועליה לפרט את כל העבודה שעשתה עבור צבא סין, למען ארגוני מודיעין סיניים וכן לפרט את מערכות היחסים הנוכחיות שלה איתם״.

זה בדיוק מה שניסתה להבין ועדת המודיעין של בית הנבחרים האמריקני באוקטובר 2012, כשערכה שימוע לוואווי במטרה להבין האם החברה מהווה איום על הביטחון הלאומי של ארה״ב.

״תוכל לפרט מי הם חברי התא [בוואווי]?״, נשאל במהלך השימוע דינג שאו-הואה, סגן נשיא וואווי. ״אני רוצה רשימה מלאה של חברי התא, כולל אנשי צבא סין, ואנשי ממשל סינים״.

״אין בעיה״, השיב מר דינג, אבל לא סיפק את הרשימה לוועדה. ״שיהיה רשום לפרוטוקול״, ציין מנהל השימוע, ״לא קיבלנו עד היום כלום. במסמך שלא ניתן לקבוע את אמינותו נאמר לנו שבגלל חוק ביטחון המדינה בסין החברות לא יכולות לספק את הרשימות האלה״.

דלתות אחוריות

אחד החששות הוא שהעצם הסרטני הזה שקם בתוך וואווי, אותו ״תא מפלגתי״, מאפשר למפלגה הקומוניסטית לשלוט במהלכים של החברה כמעט בנקישת אצבע.

״אם המפלגה הקומוניסטית תבקש ממך להעביר אליה מידע לצרכי ריגול שפוגע בלקוחות שלך, או בביטחון הלאומי של ארה״ב, מה וואווי תעשה?״, נשאל מר דינג באותו שימוע. ״ואני רוצה [הפעם] תשובה ישירה״.

״אף גורם שלישי או ממשלתי, כולל ממשלת סין, לא גרם לנו לפגוע במדינה אחרת או בביטחון רשתות [התקשורת] של לקוחותינו. אנחנו מאמינים שעסקים הם עסקים״, השיב מר דינג. ״גם אם זה אומר שתלך לכלא לאחר שתסרב לממשלה שלך?״, הקשו עליו. ״אם וואווי לא הפרה את החוק, למה שהממשלה תשים אותנו בכלא?״, התחמק מר דינג.

דינג לא רק התחמק, הוא למעשה שיקר, מכיוון שהוא כן מפר את החוק. סעיף 11 בחוק ביטחון המדינה שהגדירה המפלגה הקומוניסטית, שוואווי מחויבת לו, קובע כי ״גוף ביטחון של המדינה [הסינית] יכול לבדוק את ציוד התקשורת האלקטרוני והיישומים שלו, כמו גם ציוד דומה אחר והתקנים השייכים לכל ארגון או אינדיבידואל״.

במילים פשוטות, על פי חוק, המפלגה הקומוניסטית, צבא סין או ארגוני הביון הסיניים יכולים לקבל גישה ישירה לציוד התקשורת שוואווי מתקינה בבנקים, במשרדי ממשלה או במערכות חשמל, גז ומים; הם גם יכולים לגשת לכל המחשבים של וואווי עצמה במדינות שבה פועלת החברה, ואפילו לסמארטפונים שהיא מייצרת ולכל נתוני המשתמשים. לא קשה לדמיין מה יכולים לעשות שירותי הביון הסיניים עם המידע.

כשמר דינג נשאל האם יאפשר להם לגשת לציוד התקשורת שלו מכורח סעיף 11 לחוק, השיב כי אינו מכיר חוק כזה בסין. ״אבל האם אתה מסכים שסעיף 11 בחוק אומר שממשלת סין יכולה לבדוק את ציוד התקשורת שלך?״, הוא נשאל שוב. ״לא ראיתי את סעיף 11 שאתה מתייחס אליו, ולכן לא אוכל להגיב לזה״, התחמק דינג. אבל דבר אחד היה ברור לשני הצדדים בשימוע: מר דינג מכיר היטב את החוק ולא יוכל לסרב לממשלת סין או לארגוני הביון שלה.

כשמדברים על ביון, עולה מיד החשש מדלתות אחוריות, מעין סוסים טרויאנים, שיותקנו בציוד של החברה. דוגמה קטנה לכך צצה בחודש ספטמבר 2015 כשאדם ששמו אנדרו הייטנר, מומחה אבטחת סייבר בחברה הגרמנית G-Data, הבחין שבעשרות סמארטפונים סיניים שהגיעו לשולחנו – ביניהם וואווי – מותקנת תוכנת ריגול. כשבדק את התוכנה גילה שיש לה מאפיין מיוחד: אי אפשר להסיר אותה. ״מכיוון שהיא הותקנה לפני תחילת השימוש״, הוא אומר בראיון לאפוק טיימס. ״התוכנה יכולה להאזין לשיחות ולהקליט אותן, לאתר את מיקומך, לבצע רכישות על שמך ולהשתמש בחשבון הבנק שלך.

״כשפניתי לוואווי הם אמרו שהתוכנה הזדונית התווספה לסמארטפון מחוץ לתהליך הייצור בחברה, כלומר על ידי מישהו חיצוני״. הייטנר לא הצליח לגלות באיזו נקודה בדיוק התווספה תוכנת הריגול למכשירים, האם בשלב הייצור או בין שלב הייצור לאספקה של הסמארטפון, אבל בדבר אחד הוא בטוח: ״זה מריח כמו מבצע גדול, גם מבחינת מורכבות התוכנה והעבודה שהושקעה בפיתוחה, וגם מבחינת ההיקף שבו זה מבוצע״. אף שהייטנר נוטה לחשוב שמדובר בצד שלישי שתכנן לגנוב מידע וכסף, הוא גם לא פוסל את האפשרות שהייתה פה יד של סוכנות ביון ממשלתית שרצתה לרגל אחר משתמשים.

נשק לטליבן

אבל החשדות נגד וואווי הולכים רחוק הרבה יותר. שעות ספורות לפני הפיגוע הגדול ביותר שידעה ארה״ב בספטמבר 2001, נחת מטוס תובלה של צבא סין בקבול, בירת אפגניסטן, כפי שדווח בוושינגטון פוסט ובוול סטריט ג׳ורנל. ״המטוס הנחית בקבול את המשלחת החשובה ביותר שזכה אי פעם לראות הטליבן (נותן החסות של אוסמה בין-לאדן, א״ל)״, כותב גורדון תומאס, עיתונאי חוקר עטור פרסים בספרו Seeds Of Fire.

במשלחת היו קצינים בכירים בצבא סין, וגם מנהלים של שתי חברות תקשורת סיניות גדולות שאחת מהן היא וואווי. ״המשלחת הגיעה לקאבול כדי לחתום על חוזה שיספק לטליבן ציוד הגנה אלקטרוני חדש״, ממשיך תומאס, ״הכולל מערכות התראה אלקטרוניות, מערכות נ״מ, ומערכות נשק שונות שיוציאו בן לילה את צבא הטליבן מתקופת האבן״.

״באותו יום חתמו הטליבן והמשלחת הסינית על הסכם היסטורי״, מציין תומאס. בתמורה למערכות הנשק, הטליבן הורה למיעוט המוסלמי הפונדמנטליסטי הקשור אליו להפסיק את פעילותו הבריונות במערב סין.

בעקבות הפרסום הכחיש דובר משרד החוץ של סין כל קשר לטליבן. אבל את וואווי, חברה צבאית הנשלטת על ידי הממשל הסיני, כך נראה, זה לא עצר.

ב-2003 נשלח לעיראק כוח משימה מיוחד (ISG) במטרה לאתר נשק להשמדה המונית. הכוח לא מצא את מה שחיפש, אבל בדו״ח שפרסם כתב בין היתר כי ״וואווי, לצד שתי חברות סיניות אחרות, השתתפה בעבודה מקיפה בתוך ומסביב לבגדד שכללה אספקה והתקנה של מתגי תקשורת למרחקים ארוכים, יותר מ-100 אלף קווים, והתקנה של מערכת סיבים אופטית״ – לאחר שהוטלו סנקציות על משטרו של סדאם, תוך הפרת האמברגו. מהלך שחיזק את מערך ההגנה של צבא עיראק.

התוצאה: עובדי וואווי ״נחשבים לחברים״ של העיראקים ויכולים ללכת למקומות בעיראק ״שמהנדסים אמריקנים יהרגו בהם״, אמר לוושינגטון טיימס רוברט פונו, שהיה יועץ בכיר מטעם מחלקת המדינה האמריקנית למשרד התקשורת העיראקי. ״וואווי שולטת בשוק הסיבים האופטיים ובשוק התקשורת הסלולרית בעיראק, שזה בערך כל שוק הטלקומוניקציה בעיראק״, הוסיף. וואווי הכחישה שמכרה בשוק העיראקי לפני שהוסר האמברגו ב-2003.

עסקים עם משמרות המהפכה

גם לאיראן הגיעה וואווי. סיפור האהבה הזה התחיל לפני יותר מעשור, כשפעלה כספק ציוד תקשורת לרשתות הסלולר האיראניות, תמיד בצלן של שתי ענקיות אחרות: אריקסון והחברה המשותפת שהקימו נוקיה וסימנס. אבל מאמצע 2009 הכול החל להשתנות לאחר שאחמדינג׳אד ניצח בבחירות והמונים יצאו להפגין בטענה לזיוף התוצאות.

גורם שמכיר את עסקי וואווי באיראן סיפר לוולסטריט ג׳ורנל כי וואווי הוציאה לפועל את הוראות הממשל האיראני לחסום הודעות אס-אמ-אס, כמו גם את התקשורת באינטרנט, כולל סקייפ, כדי למנוע מהמפגינים לתקשר ביניהם.

שעות ספורות לפני הפיגוע במגדלי התאומים, נפגשה עם הטליבן משלחת סינית שכללה מנהלים מוואווי – כדי לחתום על חוזה שיספק לארגון ציוד הגנה חדש

אקטיביסטים איראנים תיארו בראיונות לתקשורת המערבית כיצד נעצרו זמן קצר לאחר שהדליקו את הנייד. אחד מהם היה עבאס חקים-זיידה, סטודנט בסוף שנות ה-20 לחייו, שכיבה את הנייד, הוציא את הסוללה, עזב את טהרן והתחבא בבית אביו בצפון איראן. אחרי חודש הדליק את הנייד שוב ונעצר בתוך 24 שעות. ״החוקרים החזיקו רשימה של השיחות שעשיתי, אס-אמ-אסים ואימיילים״, סיפר.

בעקבות המחאה, המעצרים והצנזורה הקשה, החלו החברות המערביות לצמצם במהירות את עסקיהן באיראן. את מקומן תפסה וואווי.

חודשיים אחרי ההפגנות, העלתה שגרירות סין בטהראן מאמר לאתר הבית שלה: ״וואווי מתכננת להשתלט על שוק הטלקום האיראני״. לפי המאמר, וואווי זכתה באמון ובשיתוף הפעולה של חברות ממשלתיות איראניות גדולות בתוך פרק זמן קצר ושבין לקוחותיה יש גם תעשיות צבאיות.

כל זה בתקופה שבה מתגברות הסנקציות הבין-לאומיות על איראן: על בנקים שסחרו איתה, על ארגונים שהפרו זכויות אדם, על חברות זרות שסיפקו לה נפט ונשק, וגם על חברות שסייעו לצנזורה. את וואווי זה כנראה לא ממש עניין. כדי להגביר את פעילותה היא שיתפה פעולה מספר פעמים עם חברת האלקטרוניקה האיראנית Zaeim Electronic Industries, שבין לקוחותיה: משרדי המודיעין והביטחון האיראניים, הכוחות המיוחדים האיראניים, וגם כוחות משמרות המהפכה. וואווי הכחישה שמכרה ציוד לממשלת איראן וסייעה לה לצנזר.

חברה נוספת שעלתה על הרדאר היא Skycom (סקייקום) ההונג-קונגית, שניסתה למכור לאיראנים ציוד בשווי 1.3 מיליון יורו בסוף 2010. למה סקייקום מעניינת אותנו? כי מסתבר שעל כל אחד מדפי החוזה בעסקה הודפס לוגו של וואווי וסומנו המילים: ״וואוווי – סודי״.

מתברר שבתו של מייסד וואווי, קאתי מנג, המחזיקה בשנים האחרונות בתפקיד מנהלת הכספים של וואווי, כיהנה שנה קודם לכן גם כחברת דירקטוריון בסקייקום. וואווי הכחישה שמכרה את הציוד לאיראנים.

בהקשר הזה אי אפשר שלא להיזכר במרכז הפיתוח הסודי שהקימה וואווי בהוד השרון תחת השם Toga Networks. סודי מכיוון שוואווי לא מרשה לעובדי המרכז לחשוף שהם עובדים עבורה.

מדוע וואווי בחרה להקים מרכז פיתוח תחת שם אחר? ״וואווי נמנעת מלחשוף את פעילותה בישראל בשל החשש מתגובת העולם הערבי״, כך על פי שורה ארוכה של מנהלי קרנות ובכירים בתעשיית השבבים וההייטק, נטען בכתבה בדה-מרקר (2011).

אבל האם ייתכן שוואווי אינה פועלת בישראל תחת שמה, לא כי אינה רוצה לעצבן את מדינות ערב, אלא כי היא אינה רוצה להרגיז את מדינת ישראל?

ועדת המודיעין של בית הנבחרים האמריקני, שבחנה הרבה מהמידע שהוצג בכתבה זו, קבעה כי ״מערכות של ממשלת ארה״ב, במיוחד מערכות רגישות, לא צריכות לכלול ציוד של וואווי… בהתחשב באיום על הביטחון הלאומי של ארה״ב״, והמליצה לחברות מהסקטור הפרטי לשקול עשיית עסקים לטווח ארוך עם החברה הסינית, בגלל הסיכונים הביטחוניים הכרוכים בכך.

״לאורך פס הייצור קיימות מספר אפשרויות להתעסק עם רכיבי תקשורת ומערכות, וחברת ענק כמו וואווי מספקת לשירותי הביון הסיניים הזדמנויות רבות כאלה להכניס חומרה זדונית או שתלי תוכנה לתוך מערכות תקשורת ורכיבים קריטיים״.

להמלצה הצטרף גם ראש הסי-איי-אי והאן-אס-אי לשעבר, גנרל מייקל היידן, שבראיון מיוחד לאפוק טיימס אישר כי וואווי עוסקת בריגול לטובת סין. כשנשאל מה ההבדל בין פעילויות הריגול של ארה״ב ושל סין, השיב כי ארה״ב גונבת סודות של מדינות אחרות כדי להגן על אזרחיה. הסינים, לעומת זאת, גונבים את הסודות לתועלתם האישית – כדי לפתח את החברות הממשלתיות והתעשייה שלהם.

*בחודש אוקטובר 2015 נמסר מוואווי כי החברה עובדת על תגובה לכתבה, אולם עד למועד פרסום הכתבה באתר אפוק טיימס (ינואר 2016) – לא התקבלה התגובה.