מפגינים בשתי ערים בסין קראו לאחרונה בגלוי לשים קץ לשלטון המפלגה הקומוניסטית. זה קורה בתקופה בה גוברת הדרישה לרפורמה ונראה שהמפגינים חוששים פחות מבעבר מענישה.

ליו הווי, תושב העיר יאן-אן, עמד בדרך סואנת בעיר הדרומית גואנג-ג'ואו ב-13 וב-14 בפברואר ואחז בכרזות עליהן רשם "די לדיקטטורה" ו-"לחסל את השעבוד על ידי המפלגה". אדם שהתלווה אליו צילם אותו עם הכרזה הראשונה ופרסם את התמונה באינטרנט.

ביום הראשון למחאתו נלקח ליו על ידי קציני הביטחון המקומי ושוחרר לאחר מכן, כך סיפר לאפוק טיימס פעיל זכויות אדם אנונימי. ביום השני הוא נעצר שוב ומאז לא ידוע דבר על מקום הימצאו וגם הטלפון הנייד שלו אינו זמין.

גם ב-22 בינואר ליו הציג שתי כרזות שקראו, "להפיל את הדיקטטורה הקומוניסטית, להקים דמוקרטיה" ו-"אנשי המפלגה הם שודדים קומוניסטים".

מקרה חריג אחר התרחש בשנגחאי. מדי יום רביעי מתאספים עותרים מחוץ לבניין הממשל בעיר כדי לעתור למען זכויותיהם שנפגעו, אך ב-20 בפברואר האווירה שם הייתה שונה מהרגיל. עותרת החלה את מחאתה בטיפוס על עץ ממנו צעקה "להפיל את המפלגה הקומוניסטית!" ושאר העותרים חזרו על אחריה בקריאות.

עשרות שוטרים הגיעו באוטובוסים, הקיפו את העץ וחסמו את האזור, אך האישה המשיכה בקריאותיה והאשימה את המערכת המשפטית בשחיתות.

בסוף השוטרים אילצו אותה לרדת והיא נלקחה מהמקום ברכב משטרתי. הקהל המשיך לצעוק סיסמאות שונות.

המחאה הזו חריגה בדרכה הישירה, כשהיא קוראת בגלוי לשים קץ לשלטון המפלגה האחת. במשך יותר מעשור, מרבית פעולות המחאה בסין היו מנוסחות כניסיונות לסייע למפלגה ליישם את חוקיה שלה, וזאת בעיקר כיוון שניסוחים של ביקורת ישירה על המשטר צפויים להיחשב כפשע אנטי-מהפכני (או בניסוח חדש יותר, "חתרנות תחת שלטון המדינה"), והעונש על כך הוא חמור.

ג'אנג, עותרת אחרת משנגחאי הסבירה לאפוק טיימס: "יותר ויותר אנשים מאבדים את אמונם במפלגה הקומוניסטית, אף על פי שההנהגה הוחלפה בנובמבר, בקונגרס הלאומי ה-18. מבלי להתחשב בכמויות הדם והדמעות שנשפכו, למפלגה אין כוונות לפרוע את החובות שלה לעם הסיני. היא משמרת את כוחה באמצעות מגוון שיטות של הונאה".