לאחרונה זה נפוץ ברשתות החברתיות, בערוצי הטלוויזיה ובכנסת – דיאלוג שאמור להתנהל ברציונליות גולש להתלהמות ולמתקפות…
איל לוינטר | 7 במרץ 2023 | טור עורך | 3 דק׳
שחור או לבן, בלי אמצע
לאחרונה זה נפוץ ברשתות החברתיות, בערוצי הטלוויזיה ובכנסת – דיאלוג שאמור להתנהל ברציונליות גולש להתלהמות ולמתקפות אישיות ברגע שנקודות המבט מתנגשות. השיח מתחמם והכעס משתלט. אנשים פוגעים זה בזה, הורסים זה את זה, ואף נוקטים בגישה קיצונית – או שאתם בעדי, או שאתם נגדי.
לפני שנים רבות קומוניסטים כמו ולדימיר לנין, ג'וזף סטאלין ומאו דזה-דונג, החדירו לחברה את הרעיון לפיו אדם יכול להיות רק בעד משהו או נגדו. "או שאתם בעדי, או שאתם נגדי". גישה שצמצמה את ספקטרום הרעיונות לשני מצבי קיצון – אפס או אחד, שחור או לבן. בלי גוונים, בלי אמצע ובלי מתינות.
אצל סטאלין האויבים תויגו כ"בורגנים", "פשיסטים", "קפיטליסטים" ו"ציונים". תחת מאו דזה-דונג תויגו האויבים כ"ימניים", "מתנגדי המהפכה", "מעמד בעלי הבתים" ואלו שהאמינו ב"אמונות טפלות". היום התוויות הפוליטיות אחרות: אם אתה בימין אתה "פשיסט", "ביביסט", "אוויל" או "בוט". אם אתה בשמאל אתה "עוכר ישראל", "בולשביק", "מתנשא" ועוד. התוויות נזרקות לאוויר ועוצרות כל אפשרות לשיח אינטלקטואלי.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
