ספרה של כריסטיאנה ריטר, המתעד את חייה בקצה הצפוני של העולם, הוא תזכורת עוצמתית לענווה ולהכרת הטוב
גלית דהן קרליבך | 6 בפברואר 2025 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
מסע קפוא אל לב האדם
הוצאתו המחודשת של "אישה בקוטב" היא בשורה לא רק לחובבי ספרות המסעות. ספרה (היחיד) של כריסטיאנה ריטר, שראה אור בשנות הארבעים של המאה הקודמת והפך לרב מכר – נחוץ וחשוב דווקא בימים בהם האנושות והרוח האנושית נלחמות על חייהן ונמצאות בדו קרב מול הבינה המלאכותית ודומיה.
ריטר, עקרת בית וציירת שאיננה מזן ההרפתקנים, משאירה מאחור את אוסטריה ומצטרפת לבעלה חוקר הקוטב ולחברו הצייד הנורווגי. הספר הוא תיעוד מדוקדק – אך לא טרחני, קונקרטי – אך פיוטי ולירי מאוד – של החיים ביבשת הקרח, בבקתה שבה ארבעה חודשים בשנה עוברים עליה בחושך מוחלט, או כפי שהיא כותבת בחן רב: "...היום השישה עשר באוקטובר והשמש תזרח שוב רק בעשרים וחמישה בפברואר..."
למרבה הפלא הספר מצליח להכיל שני דברים שבמבט ראשון נראים סותרים: מצד אחד, תיאורים יפהפיים של הטבע המותחים את המושג "פיוטי" בקפיצות אקרובטיות מרהיבות, ומצד שני, מעיני הקורא לא נחסכים קשיי ההישרדות שלעתים הופכים לסיוט ולעינוי מכל בחינה אובייקטיבית. הנס הזה מתאפשר בגלל כתיבתה הכנה, הנוקבת של ריטר. דבר אינו חומק מעיניה החדות. היא אינה מנסה ליפות את הדברים אך היא לומדת למצוא את היופי גם בתוך הקושי של השהות בספיצברגן שנמצאת 600 קילומטרים מצפון לנורבגיה:
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו

כריסטיאנה ריטר, "אישה בקוטב", תרגום: טלי קונס, הוצאת אסיה, יוני 2024