תשכחו מכך ששנאה מתמשכת כלפי מי שפגע בנו או ביקרים לנו היא המוצא היחיד. ספר חדש מביא את סיפוריהם של אלה שהתגברו על מה שבלתי ניתן להתגבר עליו – וזכו לדבריהם בחירות אישית יוצאת דופן

דורית דינור | 9 באפריל 2020 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

ביקורת ספר: האם הייתם סולחים למי שפגע בילדכם?

אי אפשר לחיות בלי להיפגע ובלי לפגוע באחרים. אם זה בשוגג או במזיד, תאונות או אלימות מכוונת קורות בחיינו. התגובה האינסטינקטיבית היא לרוב כעס, פחד, שנאה ולעתים שאיפה לנקמה. יש האוחזים בשנאה או בכעס כמו בנכס, ואינם יכולים לדמיין את חייהם בלעדיהם. ואכן כשהרגשות האלו מתעוררים, הם מחיים את הפגיעה בכל פעם מחדש – כך שהיא נמשכת בתוכנו כמו בסרט, זמן רב אחרי שהיא חלפה.

כך קרה לילדה אליזבת סמארט. כשהייתה בת 14 היא נחטפה מביתה בסולט לייק סיטי והוחזקה בשבי על ידי גבר ואישה שקשרו אותה במשך תשעה חודשים ואנסו אותה מדי יום. אחרי שחרורה, במשך שנים, התעוררו אצלה זיכרונות קשים שטלטלו אותה, ואיתם כעס, פחד, שנאה כלפי החוטפים ואשמה על מה שקרה לה. בתהליך קשה וכואב היא הרשתה לעצמה להרגיש אותם. לאחר תקופה ממושכת היא הבינה שהשבי החיצוני שממנו השתחררה, נשאר חי ובועט בתוך עצמה, ושהיא למעשה ממשיכה לחיות כשבויה בתוך הרגשות שלה.